1. חתימת החותם
החתימה של חותם המדינה היא כדמות בתוספת לחוק זה.
2. מסמכים שמטביעים עליהם את חותם המדינה
אין להטביע את חותם המדינה על מסמך רשמי, אלא על פי הוראות הממשלה או על פי הוראות חוק.
3. דרך ההטבעה
חותם המדינה יוטבע באחת משתי הדרכים:
(א) על גוף המסמך;
(ב) על דונג או על כל חומר אחר שיחובר לגוף המסמך.
4. הממונה על החותם
שר המשפטים ממונה על חותם המדינה.
5. עבירות
(א) מי שזייף חתימה של חותם המדינה או את חותם המדינה – דינו מאסר עד שבע שנים.
(ב) המייצר את חותם המדינה, נותן הזמנה לייצרו, מטביע אותו או משתמש בו שימוש אחר, שלא לפי הוראת שר המשפטים, דינו – מאסר עד שלוש שנים או קנס עד 1000 לירות או שני הענשים כאחד.
(ג) בסעיף זה, המלה ”זייף“ תפורש מתוך סמוכין לסעיף 332 לפקודת החוק הפלילי, 1936, ורואים חתימה או חותם כמסמך.
6. ביטול הוראות
ההוראות בנוגע לחותם הרשמי, כמשמעותו בפקודת הפירושים, 1945, הכלולות בכל חוק שהיה קיים ערב היכנס חוק זה לתקפו – בטלות.
7. ביצוע ותקנות
שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל ענין הנוגע לביצועו.
פורסמו תקנות חותם המדינה, תשל״ד–1974.
תוספת
(סעיף 1)
דמות חתימתו של חותם המדינה
נתקבל בכנסת ביום ז׳ בכסלו תש״י (28 בנובמבר 1949).
דוד בן־גוריוןראש הממשלה
פנחס רוזןשר המשפטים
חיים ווייצמןנשיא המדינה
אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.