(4)

(1) מי ששר הבריאות הסמיכו כמפקח לעניין פקודה זו;

(2) מי שהשר להגנת הסביבה הסמיכו כמפקח לעניין פקודה זו, מקרב עובדי המדינה, שאינם עובדי משרדו, ומקרב עובדי רשויות נחלים ומעיינות;

(1) לצורך פקודה זו תחולק הארץ לאזורים שיהיו קרויים:–

(2) אזורים סניטריים עירוניים יהיו האזורים הכפופים מזמן לזמן לשיפוטה של מועצת עיריה או של מועצה מקומית שהוקמה עפ״י פקודת העיריות, 1934, או פקודת המועצות המקומיות.

(1) שר הבריאות, באישור ועדת הבריאות של הכנסת, רשאי לקבוע בתקנות חובת הודעה על יציאה או הוצאה של עובר או ולד מת מרחם אמו; בתקנות כאמור ייקבע מי יהיה חייב במתן ההודעה, מועד נתינתה, באילו מקרים תינתן, דרך נתינתה ולמי תינתן.

(2) רופא ממשלתי או מפקח רשאים בכל עת לאחר שעברו 48 שעות מהאירוע שנקבעה לגביו חובה כאמור בסעיף קטן

(1) , לדרוש מכל אדם החייב במתן ההודעה למסור ידיעות לפי מיטב ידיעתו ואמונתו על הפרטים שהוא חייב בהודעתם, ומחובתו של אדם כזה למלא אחר הדרישה.

(1) האתר של כל בית־עלמין חדש יהיה טעון אישורו של המנהל, ואישור זה רשאי המנהל להעניקו או לסרב להעניקו לפי ראות עיניו המוחלטת:

(2) כל בית־עלמין חדש יהיה מוקף גדר או קיר בני־קיימא שגבהם לא יפחת מכדי מטר אחד וחצי המטר, והרשות הממונה על בית־העלמין תקיימם במצב טוב ומתוקן.

(3) כל בית־עלמין יהיה מנוקז במידה מספקת בידי הרשות הממונה עליו, ואפשר יהיה להעביר את החומר המנוקז לכל תעלת־שופכים, בהסכמתם של בני־האדם, שלהם הוקנתה אותה תעלת־שופכים.

(4) לפי עצומתו של המנהל רשאי הממונה על המחוז לצוות להפסיק את הקבורה במקום נקוב כל־שהוא, או חלק ממנו, ולאחר שניתן צו כזה, לא תיערך קבורה באותו מקום נקוב, או כל חלק ממנו, בלא הסכמתו של הממונה על המחוז.

(5) פנקס קבורות בבית־העלמין יקיימו אותו –

(6) עירייה או מועצה מקומית רשאיות להפקיע – באישורו של שר הבריאות, ובהתאם לחוק בדבר הפקעת קרקעות העומד בתקפו באותו זמן – קרקע, כדי להפוך אותה לבית־עלמין חדש בגלל כל הטעמים הבאים כולם, או אחד מהם, דהיינו:–

(7) כדי למנוע ספק, מכריזים בזה כי הביטוי ”בית־עלמין חדש“ שבסעיף הזה כולל הוספה על, או הרחבה של, בית־עלמין.

(1)

(2) אין קוברין מת לפני עבור שלוש שעות משעת פטירתו, ולא אחרי עבור ארבעים ושמונה שעות לאחר פטירתו, אלא אם התיר רופא ממשלתי במפורש קבורה מאוחרת יותר.

(3) אין קוברין מת לאחר שקיעת החמה, אלא בהסכמתו המפורשת של הממונה על המחוז, אך יהודי שמת בערב שבת לאחר שעה 4 אחה״צ, מותר להתיר את קבורתו עד לשעה 11 בלילה שביום השבת שלמחרתו, אך לא לאחר השעה הזאת.

(4) בלא לפגוע בקביעותיו של סעיף־קטן

(4) מסעיף 7, אין קוברין מת אלא בבית עלמין הקיים בתור כזה בתאריך הפקודה הזאת או שנתאשר כדין בתור בית עלמין, בהתאם להוראות הפקודה הזאת.

(5) רופא שהוסמך לפי סעיף קטן

(1)

(6) רופא הנותן רשיון קבורה יעביר תוך 14 יום הודעה על פטירה לפקיד רישום כמשמעותו בחוק מרשם האוכלוסין, התשכ״ה–1965.

(7) שר הבריאות, באישור ועדת הבריאות של הכנסת, רשאי לקבוע בתקנות מקרים שבהם קבורת עובר או ולד, שיצא או הוצא מרחם אמו מת, חייבת ברשיון קבורה; דינו של עובר או ולד מת שנקבע לגביו כאמור, כדין מת לענין סעיף זה.

(1) (נמחק).

(2) כל המפר כל הוראה מהוראות סעיף 7 או 8 של פקודה זו יאשם בעברה ויהא צפוי לקנס לא יותר מחמש לירות או למאסר לא יותר מחודש ימים, בשל כל הפרה והפרה.

(3) כל אדם –

(1) אחד מדרי בית שחלה במחלה מידבקת, נוהגין בו לפי ההוראות דלקמן:–

(2) כל אדם הנדרש בסעיף זה למסור הודעה על מחלה מידבקת ולא עשה זאת בתוך הזמן הקבוע, יאשם בעברה ויהא צפוי לקנס לא יותר מחמש לירות או למאסר לא יותר מחודש ימים.

(1) כל הנגוע במחלה מידבקת שאין לו דירה או אכסניה מתאימה או אשר, לדעת המנהל או רופא ממשלתי אין צורת איכסונו מאפשרת לנקוט באמצעי זהירות נכונים כדי למנוע את התפשטותה של המחלה או שהוא מאוכסן באוהל או בקרון או בחדר שמצויים בו גם אנשים אחרים זולת אותם האנשים אשר מן ההכרח כי יטפלו באותו אדם, או הנוסע באניה, מותר, על יסוד תעודה חתומה ע״י הרופא הממשלתי, להעבירו לבית חולים למחלות מידבקות או למקום־בידוד מתאים אחר ומותר לעצור אותו אדם באותו בית חולים או מקום כל זמן שהוא נגוע במחלה מידבקת. אם מתנגד החולה או האדם האחר להעברה כזאת או אם הוא מעמיד מכשולים על דרכה, רשאי שופט של בית משפט שלום, על יסוד בקשה מאת רופא ממשלתי, ליתן צו להוציא את ההעברה לפועל מיד.

(2) כשסבור הרופא הממשלתי כי אין ההעברה אפשרית או רצויה, רשאי הוא להוציא לפועל או לצוות להוציא לפועל כל פעולות בידוד זמניות שיאבה לקבוע.

(3) רשאי המנהל או רופא ממשלתי להעמיד כל אדם הנמצא במגע עם אדם נגוע תחת השגחה בתנאים אשר יאבה לקבוע או תחת פיקוח לאותה תקופה (ולא יותר מתקופת הדגירה המכסימלית של המחלה, החל מן היום שבו היה המגע בפעם האחרונה נתון בסכנת התנגעות מאותה מחלה) שיראה צורך לקבוע כדי לצמצם את ההתנגעות.

(1) במקרה של חולירע, דבר, טיפוס הבטן ובת־טיפוס הבטן (para-typhoid) ודמית, רשאי המנהל או רופא ממשלתי להוציא לפועל או