(1) לצורך פקודה זו ימנה שר האוצר בצו שני אנשים או יותר, שיכנה אותם בשמם או במשרתם, להיות ממונים על מס הבולים.

(2) כל שני ממונים כאלה יהיו מהוים מנין חוקי.

(1) כל מסמך שנכתב על גבי חומר הנושא בולים צריך להכתב באופן שהבול יופיע על פני המסמך ובאופן שלא יהא אפשר להשתמש בו בכל מסמך אחר שנכתב על גבי אותה פיסת חומר, וכל מסמך שנכתב כלו או מקצתו לפני שנתנו בו בולים, יסומן בבולים באותו האופן.

(2) אם נכתב יותר ממסמך אחד על גבי אותה פיסת חומר, צריך כל אחד ואחד מן המסמכים לשאת בולים באופן נבדל וברור בערך המס המוטל עליו.

(1) מקום שמוטל על מסמך מס ”אד ולורם“ ביחס –

(2) מסמך המכיל חשבון בשער חליפין הנוהג באותו זמן או בדבר מחיר ממוצע, הכל לפי הענין, והוא נושא בולים בהתאם לאותו חשבון, רואין אותו בכל הנוגע לענין הנידון במסמך, כאילו הוא נושא בולים כהלכה, בלתי אם הוכח שהחשבון אינו נכון וכי על צד האמת אין המסמך נושא בולים בשיעור מספיק.

(1) מסמך שעפ״י החוק צריך או מותר לסמן עליו את המס ע״י בול דבק אין לראותו כמסמך הנושא בולים דבקים כחוק אלא אם כן אותו האדם החייב עפ״י החוק לבטל את הבול הדבק, ביטלו שעה שחתם לראשונה על המסמך על ידי שכתב על הבול או לרוחב הבול, או סמן בו באופן אחר שאינו נתן להמחק, את שמו או את ראשי תבותיו של שמו או את השם או את ראשי התבות של שם הפירמה שלו בצירוף התאריך הנכון של כתיבתו זאת.

(2) כשמשתמשים בשני בולים דבקים או יותר משנים על מנת לציין בהם את המס שעל המסמך צריך לבטל כל בול ובול באופן שנזכר לעיל.

(3) כל שנדרש עפ״י החוק לבטל בול דבק וסרב או התרשל לעשות זאת כהלכה ובאופן ממשי כאמור לעיל קונסין אותו בקנס של חמישים לירות.

(4) מקום שמותר עפ״י הוראות פקודה זו להשתמש בבול דואר כדי לסמן את מס הבולים, תחולנה הוראות סעיף זה על כל בול דואר שהשתמשו בו כך.

(1) בהתחשב עם התקנות שיתקינו עפ״י הפקודה הזאת, רשאי כל אדם לדרוש מאת הממונים להביע את דעתם ביחס לאיזה מסמך מקויים בשאלות דלקמן –

(2) הממונים רשאים לדרוש להמציא להם העתקה או תמצית מן המסמך המקורי ואותן הוכחות שיראו צורך בהן כדי שיתברר להם כדי הנחת דעתם אם נמסרו להם לאמיתן ובמילואן כל העובדות והמסבות הנוגעות לחובת המסמך במס או לסכום המס שהמסמך חייב בו.

(1) אם סבורים הממונים שהמסמך אינו חייב כלל במס מותר ליתן במסמך בול מיוחד לסימן שאין המסמך חייב במס כל עיקר.

(2) אם סבורים הממונים שהמסמך חייב במס, עליהם להעריך את המס שהמסמך חייב בו, לדעתם, ואם נשא המסמך בול בהתאם להערכה אפשר לשים עליו בול מיוחד לסימן כי המסמך נושא בולים כחוק.

(3) כל מסמך הנושא עליו את הבול המיוחד המסמן שאין הוא חייב במס בולים או שהוא נושא בולים כחוק יקובל כהוכחה ויהא בר־תוקף לכל דבר למרות כל התנגדות בנוגע למס:

(1) כל שאינו מרוצה מהערכת הממונים [במקור: הנאמנים] יהא רשאי במשך עשרים ואחד יום לאחרי יום ההערכה, ובשלמו את המס בהתאם לאותה הערכה, לערער על ההערכה בפני בית המשפט המחוזי [במקור: בירושלים], ולשם כך יהיה רשאי לדרוש מאת הממונים להגיש את טענותיהם ולחתום עליהן ולפרט בהן את השאלה שנדרשה חות דעתם עליה ואת ההערכה שנעשתה על ידם.

(2) משעשו כן יערכו ויחתמו הממונים את כתב טענותיהם וימסרוהו לאדם הדורש זאת ובמשך עשרה ימים שלאחר מכן יוכל אדם זה להגיש את הדבר למשפט.

(3) לאחר שדן בית המשפט בענין יפסוק בשאלה המוגשת לפניו ואם סבור בית המשפט שהמסמך הנידון חייב במס, יעריך בית המשפט את המס שהוא חייב בו.

(4) אם החליט בית המשפט שהערכתם של הממונים מוטעית, יצוה בית המשפט להחזיר למערער כל יתרת־מס ששלם בהתאם להערכה המוטעית, יחד עם כל קנס או כסף ענושים ששלם כתוצאה מן ההערכה המוטעית, אם בצירוף הוצאות המשפט או בלעדיהן, ככל אשר יצוה בית המשפט.

(5) אם נתאשרה הערכת הממונים יוכל בית המשפט ליתן צו לשלם לממונים את ההוצאות שהוציאו בקשר עם הערעור.

(1) הוגש בבית משפט אזרחי או דתי או בפני בורר כל מסמך החייב במס כחומר עדות, על השופט או הבורר ליתן את דעתו לחסרון הבול או לבול הבלתי מספיק שעל המסמך, ואם היה המסמך ממין המסמכים שמותר עפ״י החוק ליתן בהם בולים לאחר שקוימו יהא מותר לקבלו כחומר עדות, לאחר שישולם לבית המשפט או לבורר סכום המס החסר והקנס שצריך לשלמו בשעת נתינת הבול ועוד קנס נוסף בסך לירה אחת, פרט למקרים צודקים יוצאים מן הכלל מטעמים אחרים.

(2) פקיד בית המשפט או הבורר המקבל את המס ואת הקנס יתן קבלה על כך וירשום בפנקס שיתנהל לשם כך את עצם התשלום ואת סכום התשלום, ועליו למסור לשר האוצר [במקור: לראש בית האוצר] את השם או הנושא של המשפט שבו קבל את המס והקנס ואת שם הצד שממנו נתקבל המס או הקנס ואת תאריך המסמך ותאורו, ועליו להעביר לאוצר [במקור: לראש בית האוצר] את הכסף שקבל בתור מס או קנס.

(3) הגישו לממונים כל מסמך ששולם עליו מס או קנס יחד עם קבלה, רושמין במסמך את דבר תשלום המס והקנס.

(4) פרט לאמור לעיל, הרי המסמך שקויים בכל חלק מחלקי ישראל או בכל מקום אחר, – ואין נפקא מינה היכן – אלא שהוא מתייחס לנכסים הנמצאים בכל חלק מחלקי ישראל או לענין שנעשה או העומד להעשות בכל חלק מחלקי ישראל, לא יוגש כחומר עדות אלא במשפט פלילי, ולא יהא בר־תוקף לכל צורך שהוא אלא אם כן הוא נושא בולים כחוק בהתאם לחוק הנוהג בזמן שהמסמך קויים לראשונה.

(1) פרט למקרים שנקבעו לגבם בפקודה זו הוראות מפורשות אחרות, מותר לתת בול טבוע בכל מסמך שאינו נושא בולים כלל או שאינו נושא בולים בשיעור מספיק לאחר שקויים, לאחר שישולם המס שלא נפרע וקנס של חמישים לירות, ומקום שהמס שלא נפרע עולה על חמישים לירות ישולם קנס נוסף בסכום השווה לסכום המס שלא נפרע.

(2) (בוטל).

(3) פרט למקרים שנקבעו לגבם הוראות מפורשות אחרות בפקודה זו בנוגע לכל מסמך מיוחד, הרי –

(4) תשלום כל קנס שישולם בעת הטבעת בולים יסומן במסמך ע״י בול מיוחד.

(5) למרות כל האמור בסעיף זה ובסעיף הקודם, רשאי כל בית דין של שבט בנפת באר שבע לקבל מסמכים שבשעה שקויימו לא היו נושאים בולים או שנשאו בולים בשעור בלתי מספיק; וכל פקיד מסדר המוציא לפועל סדור עניני קרקעות עפ״י פקודת הקרקעות (סדור זכות הקנין) רשאי לקבל מסמך שקויים לפני תחילת תקפה של פקודה זו, ובשעת קיומו לא היה נושא בול או היה נושא בול בלתי מספיק, ולעולם לאחר שישולם המס שלא נפרע, ואותו מס יהא מסומן בבול דבק. ומשנתנו בו באותו מסמך את הבול כאמור יקובל ע״י כל בית משפט המברר ערעור על הפסק של בית דין השבטי או של הפקיד המסדר.

(1) כל אדם שמתפקידו לרשום בפנקסים כל מסמך החייב במס בולים ורושם מסמך שאינו נושא בולים כחוק, קונסין אותו בקנס של חמישים לירות.

(2) כל אדם שמתפקידו לרשום העברה של בטחון עובר לסוחר או העברת מניות או סטוק בפנקסי החברה, רשאי לדרוש מאת מבקש ההעברה להוכיח לו שהתמורה שנמסרה בשטר ההעברה היא התמורה הנכונה וכן רשאי הוא לדרוש שהמסמך יוגש לממונים להחלטה.

(1) לצרכי הפקודה הזאת –

(2) בעל שעשועים כל־שהם יוציא כרטיסי־כניסה עם תלושי בקורת, שבכל אחד מהם יצויינו נכונה הפרטים הבאים:–