1. הגדרות [תיקון: ק״ת תשמ״ג, ק״ת תשס״ה]
בחוק זה –
”בול“ – כל סימן שקבע שר האוצר בצו לציון מס בולים לפי חוק זה;
”ביול כדין“ – ביול בשיעור, בדרך ובמועד שנקבעו בחיקוק;
”המנהל“ – מנהל רשות המסים בישראל [במקור: מנהל המכס והבלו];
”מסמך“ – מסמך בכתב;
”נכס“ – מקרקעין, מטלטלין ולרבות זכויות וטובות הנאה מכל סוג אחר;
”שירות“ – כל מלאכה, עבודה או פעולה אחרת הנעשית בתמורה.
2. הטלת המס
מסמך מהמסמכים המפורטים בתוספת א׳, שנחתם בישראל, או שנחתם מחוץ לישראל והוא מתייחס לנכס או לדבר אחר שבישראל או למעשה שנעשה או עומד להיעשות בישראל, יהא חייב מס בולים (להלן – המס) בסכום או בשיעור שנקבעו בתוספת א׳.
3. סמכות לשנות את תוספת א׳
שר האוצר רשאי בצו לשנות את תוספת א׳, אלא ששינוי אשר כתוצאה ממנו מוגדל מס, או מוטל מס על מסמך שלא היה חייב מס, יהיה טעון אישור מוקדם של הכנסת.
4. פטור
המסמכים המנויים בתוספת ב׳ יהיו פטורים ממס על אף האמור בסעיף 2, אולם שר האוצר רשאי, בצו, להוסיף עליהם וכן רשאי הוא, באישור מוקדם של הכנסת, לגרוע מהם.
5. ביול נפרד
(א) מסמך המכיל יותר מענין אחד, או המתייחס ליותר מענין אחד, חייב במס החל על כל אחד מהם כאילו נערך לכל ענין מסמך נפרד.
(ב) נכתב יותר ממסמך אחד על גבי עצם אחד, חייב כל אחד מהם במס החל עליו.
(ג) מסמך שנקובה בו גם תמורה שעליה הוא חייב מס לפי ערך וגם תמורה אחרת, חייב מס על כל אחת מן התמורות כאילו היה מסמך נפרד לכל אחת מהן.
6. המס לפי השיעור הגבוה יותר
מסמך שלפי ההגדרים וההוראות שבתוספת א׳ ניתן לסווגו גם כמסמך חייב מס וגם כמסמך שאינו חייב מס, יהא חייב מס; ואם אפשר לסווגו באופן שיחולו עליו שיעורי מס שונים, יחול המס הגבוה יותר.
7. תמורה הנקובה במטבע־חוץ [תיקון: תש״ם]
מקום שנקבע מס לפי ערך והערך נקוב במטבע־חוץ, יחושב המס כאילו נקבע הערך במטבע ישראלי לפי כללים שקבע שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת ולאחר התייעצות עם נגיד בנק ישראל.
8. דרכי הביול
שר האוצר רשאי להתקין תקנות, אם דרך כלל או לסוג של מסמכים טעוני ביול, בדבר –
(1) צורתו של הבול ואופן סימונו על המסמך;
(2) האופן שבו יבוטל הבול שעל המסמך;
(3) המועד בו יראו מסמך כחתום לענין חוק זה;
(4) המועד בו יבוייל המסמך;
(5) ציון תאריך החתימה או תאריך אחר על המסמך.
9. גביה על ידי עובד המדינה
שר האוצר רשאי להתקין תקנות לפיהן המס החל על מסמך הטעון רישום או אישור על ידי עובד המדינה, ייגבה על ידי אותו עובד בדרך שקבע.
10. דין מסמך שלא בוייל כדין
(א) מסמך החייב מס ולא בוייל כדין לא יקובל לראיה לפני בית משפט, בית דין, בורר, וגוף או אדם בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית.
(ב) מסמך כאמור בסעיף קטן
(א) לא יקובל לשום צורך על ידי עובד ציבורי או משרד ציבורי.
(ג) הוראות סעיף זה לא יחולו על הליך או חקירה בפלילים.
11. רישום מסמך חייב מס
(א) אדם שמתפקידו לרשום, על יסוד מסמך חייב־מס, עסקה כלשהי בפנקס המתנהל על פי דין, ורשם את העסקה כשהמסמך אינו מבוייל כדין, דינו – קנס 2000 לירות.
(ב) אדם שמתפקידו לרשום מסמך חייב־מס, ורשם אותו כשהמסמך אינו מבוייל כדין, דינו – קנס 500 לירות.
(ג) תהיה זו הגנה טובה בהליכים לפי סעיף זה אם הנאשם הוכיח שפעל בתום־לב וללא רשלנות.
12. הגשת מסמך לשומה
(א) רשאי אדם להגיש למנהל מסמך לשם שומת המס החל עליו, ובלבד שיוגש במועד ובדרך שנקבעו בתקנות.
(ב) רשאי המנהל לדרוש ממגיש המסמך שימציא לו ידיעות והוכחות אשר לדעתו הן נוגעות למסמך וביולו, לרבות תרגום מסמך שאינו כתוב בשפה רשמית.
(ג) המנהל יודיע למבקש את החלטתו בדרך שנקבעה בתקנות והמסמך יבוייל לפי השומה.
(ד) החליט המנהל שאין המסמך חייב מס, תצויין החלטתו על גבי המסמך.
13. ערעור
(א) הרואה עצמו מקופח בשומת המנהל לפי סעיף 12, רשאי לערער עליה לבית המשפט המחוזי בדרך ובמועד שנקבעו בתקנות על ידי שר המשפטים.
(ב) לא ייזקק בית המשפט לערעור כל עוד לא שולם אותו חלק מסכום המס שאינו שנוי במחלוקת.
(ג) החליט בית המשפט בערעור, ישולם או יוחזר המס, כולו או מקצתו, הכל לפי החלטת בית המשפט.
פורסמו תקנות מס הבולים על מסמכים (ערעורים), תשכ״א–1961.
14. ביול לאחר זמן
(א) אדם שיש בידו מסמך שלא בוייל כדין רשאי לבקש מהמנהל, בדרך שנקבע בתקנות, לבייל את המסמך לאחר שישלם, בנוסף למס, דמי פיגורים בשיעורים אלה:
(1) הוגש המסמך לביול תוך 30 יום לאחר המועד שנקבע לביולו – רבע מסכום המס החל עליו, ואם בוייל בחסר – רבע מסכום החסר, ובלבד שדמי הפיגורים לא יפחתו מלירה אחת;
(2) הוגש המסמך לביול כעבור 30 יום לאחר המועד שנקבע לביולו – מחצית מסכום המס החל עליו, ואם בוייל בחסר – מחצית מסכום החסר, ובלבד שדמי הפיגורים לא יפחתו מ־5 לירות;
(3) היה המסמך מבוייל בשיעור ובמועד שנקבעו בחוק זה או על פיו, אך לא בדרך שנקבע – שמינית מסכום המס החל עליו, ובלבד שדמי הפיגורים לא יפחתו מלירה אחת.
(ב) הוגש המסמך לביול ללא ציון תאריך החתימה עליו, יראוהו כמסמך שהוגש לביול כעבור 30 יום מהמועד שנקבע לביולו.
(ג) רשאי המנהל לוותר על תשלום דמי הפיגורים, כולם או מקצתם, אם נוכח שהיתה סיבה סבירה לאי־ביול המסמך כדין.
(ד) אדם שביקש לבייל מסמך לפי סעיף זה, רשאי לבקש מהמנהל שישום את המס המוטל על המסמך כאמור בסעיף 12 והמסמך יבוייל לפי השומה בתוספת דמי הפיגורים שנקבעו לפי סעיף זה.
(ה) מסמך שבוייל לפי סעיף זה דינו כדין מסמך שבוייל כדין, אך ביול כאמור לא יגרע מאחריותו הפלילית של אדם לפי חוק זה או לפי חוק אחר.
15. הוראות מיוחדות לגבי מסמכים מסויימים [תיקון: תשס״ג]
(א) ואלה החייבים בביול המסמכים המנויים להלן:
(1) איגרת חוב – המוציא את איגרת החוב;
(2) הסכם ביטוח – המבטח;
(3) שטר משכון – הממשכן;
(4) דוח הקצאת מניות – החברה המקצה;
(5) מסמך אחר – הצדדים החתומים על המסמך, יחד או לחוד, או צד למסמך שהתחייב באותו המסמך לשלם את מס הבולים.
(ב) מסמך מהמסמכים המנויים בסעיף קטן
(א) שלא בוייל כדין, החייב בביולו יהא חייב בתשלום המס החל עליו בתוספת דמי פיגורים בשיעורים המפורטים בסעיף 14, ופקודת המסים (גביה), למעט סעיף 12 שבה, תחול על גביית המס ודמי הפיגורים מבלי לפגוע בזכות להגיש תביעה אזרחית על תשלום המס ודמי הפיגורים.
(ג) שולמו המס ודמי הפיגורים כאמור בסעיף קטן
(ב) , יצויין על המסמך, על פי דרישת המחזיק בו, כי בוייל כדין.
(ד) מסמך מהמסמכים המנויים בסעיף קטן
(א) שנתפס כשאינו מבוייל כדין, יראוהו כאילו הוגש לביול ביום התפיסה.
16. סמכות לבדוק ולתפוס
המנהל, או עובד אחר המועסק בבקורת שהוסמך לענין זה, רשאי, למען הבטיח מילוי הוראות סעיף 15, להיכנס בכל עת סבירה לכל מקום, למעט מקום המשמש למגורים, כדי לבדוק פנקסים ומסמכים אחרים, ולתפוס כל דבר העשוי, לדעתו, לשמש ראיה, ובלבד שתקופת התפיסה לא תעלה על שלושה חדשים. המונע את כניסתו או מפריע במילוי תפקידו, דינו – מאסר ששה חדשים.
17. השתמטות ממס על קבלה
(א) אדם ששולם לו סכום כסף חייב ליתן קבלה מבויילת כדין על פי דרישת המשלם.
(ב) המסרב ליתן קבלה כאמור בסעיף קטן
(א) וכן החייב לתת קבלה על פי דין ולא נתן קבלה מבויילת כדין, דינו – קנס 50 לירות.
(ג) אדם ששולם לו סכום כסף והוא נותן קבלה על סכום פחות ממנו או שהוא מחלק את הסכום לקבלות אחדות והכל מתוך כוונה להשתמט מתשלום המס, דינו – קנס 50 לירות.
18. ביול חשבון
(א) אדם המוכר סחורה או הנותן שירות במהלך עסקו חייב ליתן לקונה הסחורה או למקבל השירות, חשבון מבוייל כדין אם החשבון חייב מס.
(ב) מי שלא נתן חשבון כאמור בסעיף קטן
(א) , או הנותן חשבון על שירות שניתן או על סחורה שנמכרה והוא נוקב בחשבון סכום פחות משניתן, או שהוא מפריד או מחלק את הסכום לחשבונות אחדים, והכל מתוך כוונה להשתמט מתשלום המס, דינו – קנס 250 לירות.
19. מנהל מס הבולים
המנהל ממונה על הנהלת עניני מס הבולים והוא רשאי להרשות בכתב אדם אחר, אם דרך כלל ואם לענין מסויים או לאזור מסויים, לשמש בכל סמכות מסמכויותיו לפי חוק זה ולמלא כל תפקיד מתפקידיו; על הרשאה כאמור תפורסם הודעה ברשומות.
20. ביצוע ותקנות
שר האוצר ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל ענין הנוגע לביצועו, ובכלל זה –
(1) הוראות בדבר מכירת בולים ודמי עמלה שישולמו למוכרי בולים;
(2) הוראות בדבר החזרת המס תמורתם של בולים.
21. הוראות מעבר
חוק זה לא יחול על מסמכים שנחתמו ובויילו כדין לפי פקודת מס הבולים, או שהוגשו לחוות דעתם של הממונים על מס בולים לפי סעיף 13 לאותה פקודה, לפני תחילתו של חוק זה, או שנחתמו לפני תחילתו של חוק זה ויהיו פטורים ממס לפי אותה פקודה.
22. דין המדינה
הוראות חוק זה יחולו גם על המדינה.
23. ביטול
בטלים –
(א) הביטול שולב בפקודת מס הבולים;
(ב) הביטול שולב בפקודת מס הבולים;
(ג) הביטול שולב בתקנות ההגנה (כספים), 1941;
(ד) הביטול שולב בחוק בול־בטחון (תיקון והארכת תקופת ההיטל), תשי״ח–1958.
24. תחילה
תחילתו של חוק זה היא ביום ט״ו בניסן תשכ״א (1 באפריל 1961).
[תיקון: ק״ת תשמ״א, ק״ת תשס״ה־2, ק״ת תשס״ו]תוספת א׳ (בוטלה)
(סעיף 2)
מסמכים חייבים מס
(תוספת א׳ בוטלה לגבי מסמכים שנחתמו ביום א׳ בטבת התשס״ו (1 בינואר 2006) ואילך).
1. מסמכים חייבים מס
(א) כל מקום בתוספת זו שבו נקבע מס לסכום פלוני, אף לחלק מאותו סכום במשמע.
(ב) כל מקום בתוספת זו, שבו נקבע שמס על מסמך משתלם מערך הנשוא, מן התמורה או מכל סכום אחר, הנקובים במסמך (בסעיף קטן זה – המסמך הראשון) יראו כאילו ערך הנשוא, התמורה או הסכום האחר (בתוספת זו – הערך), נקובים במסמך הראשון גם אם הם נקובים במסמך אחר הנזכר במסמך הראשון.
(ג) בוייל מסמך, כולו או מקצתו, בסכום קצוב מחמת שהערך, כולו או מקצתו, היה נקוב בסכום בלתי מסויים ונתברר לאחר מכן שניתן לייחס לו ערך בסכום מסויים, או שהוצע אחריו מסמך נוסף שיש בו כדי לקבוע את הערך כולו או מקצתו בסכום מסויים, יהיה המסמך או המסמך הנוסף חייב בתשלום הפרש המס שבין סך כל המס שהיה חייב בו המסמך הראשון, אילו היה אותו ערך נקוב בסכום מסויים בעת ביולו.
(ד) בתוספת זו, סכום בלתי מסויים גם סכום בלתי מוגבל או לא נקוב כלל.
(ה) הוצא מסמך שיש בו ערובה להבטחת פרעונו של סכום כסף (בסעיף קטן זה – הסכום המובטח) –
(1) אם נקובים בו הסכום המובטח ושווי הנכס שיועד להבטחת הפרעון (בסעיף זה – שווי הערובה), יהיה המסמך חייב במס לפי הסכום המובטח, ובלבד שאם הוכח להנחת דעתו של המנהל ששווי הערובה נמוך מן הסכום המובטח יהיה המסמך חייב במס לפי שווי הערובה;
(2) אם הסכום המובטח בלתי מסויים, יבוייל המסמך בסכום הקצוב.
(ו)
(1) בוייל מסמך לפי סעיף מסעיפי תוספת זו (להלן בסעיף קטן זה – המסמך הראשון) והוצא אחריו מסמך נוסף, בין אותם הצדדים ולאותה עסקה, הבא לתקן או לשנות את המסמך הראשון, יסווג לפי סיווגו של המסמך הראשון ויחולו ההוראות הבאות:
(א) אם המסמך הנוסף מגדיל את הערך שבמסמך הראשון יהיה המסמך הנוסף חייב במס על ההפרש שבין הערך הנקוב במסמך הראשון לבין הערך הנקוב במסמך הנוסף;
(ב) אם המסמך הנוסף מגדיל את שווי הערובה יהיה המסמך הנוסף חייב במס על ההפרש שבין שווי הערובה הנקוב במסמך הראשון לבין שווי הערובה הנקוב במסמך הנוסף ולא יותר מן הסכום המובטח;
(ג) בכל מקרה אחר יבוייל המסמך הנוסף בסכום קצוב, אולם לא יותר מסכום המס שבוייל בו המסמך הראשון.
(2) בוייל מסמך לפי סעיף מסעיפי תוספת זו והוצא אחריו מסמך נוסף שיש בו העברה או הסבה של הזכויות או החובות, כולן או מקצתן, שבמסמך הראשון – יסווג המסמך הנוסף לפי סיווגו של המסמך הראשון ויהיה חייב במס בהתאם.
(ז) בסעיף זה, ”ערובה“ – איגרת חוב, הסכם משכון, מסמך שיש בו שעבוד אחר, התחייבות או ערבות, וכן מסמך שיש בו אחד או יותר מאלה, הכל כמשמעותם בתוספת זו.
2. הסכם ומסמך כללי [תיקון: ק״ת תשמ״ו, ק״ת תשס״ה־2]
(א) הסכם או חלק ממנו, לרבות זכרון דברים, בין שהוא בבחינת ראיה להסכם ובין שהוא מחייב את הצדדים (להלן בסעיף זה – הסכם), למעט הסכם הלוואה והסכם שכירות של דירת מגורים שנחתמו ביום כ׳ בטבת התשס״ה (1 בינואר 2005) ואילך, ולמעט הסכם כאמור בסעיפים קטנים
(ב) עד
(ג) , וכן מסמך אחר שיש בו התחייבות או הקניית נכס או חלק ממסמך כאמור, שאינם חייבים מס לפי סעיף אחר לתוספת זו; לענין זה, לא יראו הסכם מכר או הסכם למתן שירותים שתמורתם משולמת בשיעורים וכן הסכם מקח אגב שכירות כהסכם הלוואה –
(1) אם ערך הנשוא, כולו או מקצתו, נקוב בסכום מסויים1 שקל חדש לכל 250 שקלים חדשים
(2) אם מקצתו של ערך הנשוא נקוב בסכום בלתי מסויים5 שקלים חדשים נוסף על המס הנקוב בפסקה
(1)
(3) אם כל ערך הנשוא בלתי מסויים5 שקלים חדשים
(ב) הסכם לרכישת כלי שיט או כלי טיס, הסכם לבניית כלי שיט או כלי טיס, הסכם להשבחת כלי שיט או כלי טיס, הסכם לרכישת מכולות לתובלה ימית או הסכם למתן הלוואה לאחת המטרות האמורות אם פורש כך בהסכם, כשאינם חייבים מס לפי סעיף אחר לתוספת זו –
(1) אם ערך הנשוא נקוב בסכום1 שקל חדש לכל 5000 שקלים חדשים
(2) אם ערך הנשוא, כולו או מקצתו, נקוב בשיעור שאינו מסויים או שלא היה נקוב כלל בפסקה
(1) 1 שקל חדש נוסף על המס הנקוב
לענין סעיף קטן זה, ”השבחה“ – תיקון, חידוש, שיפוץ, שיפור או כל פעולה כיוצא בזה.
(ג) הסכם עם המדינה למתן ערבות על ידה כבטחון לאחד ההסכמים המנויים בסעיף קטן
(ב) , אם פורש כך באותו הסכם ואינו חייב מס לפי סעיף אחר לתוספת זו –
(1) אם ערך הנשוא נקוב בסכום1 שקל חדש לכל 5000 שקלים חדשים
(2) אם ערך הנשוא, כולו או מקצתו, נקוב בשיעור שאינו מסויים1 שקל חדש נוסף על המס הנקוב בפסקה
(1) .
3. שטרות [תיקון: ק״ת תשמ״ו]
(א) שטר חוב ושטר חליפין כמשמעותם בפקודת השטרות, למעט שטר חוב או שטר חליפין כאמור בסעיפים קטנים אחרים בסעיף זה ולמעט שיק — 1 שקל חדש לכל 250 שקלים חדשים.
(ב) שטר חליפין שנמשך בישראל, בידי מי שעסקו תובלה של אנשים, כבודה או מטען בכלי שיט (בסעיף קטן זה – המוביל), על אדם מחוץ לישראל ולפקודת מוסד בנקאי, שאושר לצורך סעיף זה בידי שר התחבורה או מי שהוא הסמיך, כבטחון להלוואה שניתנה מאת אותו מוסד בנקאי למוביל, ובלבד שהמוסד הבנקאי אישר על גבי השטר כי מטרת ההלוואה היתה אחת מאלה:
(1) תשלום דמי שכירות על כלי שיט שחכר המוביל;
(2) מימון ביניים עד לתשלום דמי שכירות שחייבים למוביל על כלי שיט שהחכיר;
(3) מימון ביניים עד לתשלום דמי הובלה שחייבים למוביל;
(4) אחת המטרות המנויות בסעיף 2
(ב) — 1 שקל חדש לכל 5000 שקלים חדשים.
(ג) שטר חוב שנעשה בישראל בידי מי שעסקו תובלה של אנשים, כבודה או מטען בכלי טיס, לפקודת אדם שאושר לצורך סעיף זה בידי שר התחבורה או מי שהוא הסמיך, ובלבד שהוכח להנחת דעתו של המנהל כי נתקיימו כל אלה:
(1) נחתם הסכם כאמור בסעיף 2
(ב) בין עושה השטר לבין הנפרע, שבוייל לפי אותו סעיף;
(2) עשיית השטר היא תנאי מתנאי ההסכם והוא נעשה כמותנה;
(3) המדינה ערבה לפרעון השטר — 1 שקל חדש לכל 5000 שקלים חדשים.
5. אגרות חוב [תיקון: ק״ת תשמ״ו, ק״ת תש״ס]
איגרת חוב –
(א) בסדרות:
(1) איגרות חוב על שם:
(א) אם הערך כולו נקוב בסכום מסויים1 שקל חדש לכל 100 שקלים חדשים
(ב) אם מקצתו של הערך נקוב סכום בלתי מסויים5 שקלים חדשים נוסף על המס שבפסקת משנה
(א)
(ג) אם כל הערך בלתי מסויים5 שקלים חדשים
(2) איגרת חוב למוכ״ז2 שקלים חדשים לכל 100 שקלים חדשים
(3) איגרת חוב למוכ״ז שהוצאה במקום איגרת חוב על שם, למעט איגרת חוב למוכ״ז שהוצאה בהתאם לסעיף 138 לפקודת החברות2 שקלים חדשים לכל 100 שקלים חדשים בניכוי המס ששולם על איגרת החוב על שם
(4) מסמך שיש בו העברה או הסבה של איגרת חוב על שם, שהוצאה לפי שטר נאמנות כאמור בסעיף 10סכום המס הנקוב בפסקה
(1)
(ב) איגרת חוב אחרת –
(1) אם הערך, כולו או מקצתו, נקוב בסכום מסויים1 שקל חדש לכל 250 שקלים חדשים
(2) אם מקצתו של הערך נקוב בסכום בלתי מסויים5 שקלים חדשים נוסף על המס שבפסקה
(1)
(3) אם כל הערך בלתי מסויים5 שקלים חדשים
(ג) בסעיף זה –
”איגרת חוב“ – מסמך שהנפיקה חברה המעיד על קיומה של התחייבות כספית שחבה החברה ומגדיר את תנאיה, למעט שטר חוב או שטר חליפין שנתנה החברה במהלך עסקיה;
”חברה“ – לרבות אגודה שיתופית רשומה לפי פקודת האגודות השיתופיות, ולרבות חברת חוץ כמשמעותה בפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ״ג–1983.
6. משכון, שעבוד והודעת מישכון [תיקון: ק״ת תשמ״ו, ק״ת תשס״ה־2]
(א) הסכם לפי חוק המשכון, התשכ״ז–1967, וכן מסמך שיש בו שעבוד אחר, למעט מסמכים כאמור שנחתמו ביום כ׳ בטבת התשס״ה (1 בינואר 2005) ואילך, אם מסמכים אלה קשורים במישרין להסכם הלוואה כמשמעותו בסעיף 2
(א) לתוספת זו, או להסכם שכירות של דירת מגורים שנחתמו ביום כ׳ בטבת התשס״ה (1 בינואר 2005) ואילך:
(1) אם הערך, כולו או מקצתו, נקוב בסכום מסויים1 שקל חדש לכל 250 שקלים חדשים
(2) אם מקצתו של הערך נקוב בסכום בלתי מסויים5 שקלים חדשים נוסף על המס שבפסקה
(1)
(3) אם כל הערך בלתי מסויים5 שקלים חדשים
(ב) הודעות מישכון לפי תקנות 3, 7 ו־10 לתקנות המשכון (סדרי רישום ועיון), התשכ״ז–1967, למעט מסמכים כאמור שנחתמו ביום כ׳ בטבת התשס״ה (1 בינואר 2005) ואילך, אם מסמכים אלה קשורים במישרין להסכם הלוואה כמשמעותו בסעיף 2
(א) לתוספת זו, או להסכם שכירות של דירת מגורים שנחתמו ביום כ׳ בטבת התשס״ה (1 בינואר 2005) ואילך –
(1) אם ערך החיוב המובטח, כולו או מקצתו, נקוב בסכום מסויים1 שקל חדש לכל 250 שקלים חדשים
(2) אם מקצתו של ערך החיוב המובטח נקוב סכום בלתי מסויים5 שקלים חדשים נוסף על המס שבפסקה
(1)
(3) אם כל הערך האמור בלתי מסויים5 שקלים חדשים
(ג) הודעות לפי תקנה 12 לתקנות האמורות, למעט מסמכים כאמור שנחתמו ביום כ׳ בטבת התשס״ה (1 בינואר 2005) ואילך, אם מסמכים אלה קשורים במישרין להסכם הלוואה כמשמעותו בסעיף 2
(א) לתוספת זו, או להסכם שכירות של דירת מגורים שנחתמו ביום כ׳ בטבת התשס״ה (1 בינואר 2005) ואילךסכום המס החל על ההודעה לפי סעיף קטן
(ב) , או על המסמך שנערך לאותו ענין לפי סעיף קטן
(א) , ולא יותר מ־25 שקלים חדשים.
7. התחייבות או ערבות [תיקון: ק״ת תשמ״ו, ק״ת תשס״ה־2]
(א) מסמך שהוא התחייבות או ערבות לתשלום סכום כסף נקוב, למעט מסמך כאמור שנחתם ביום כ׳ בטבת התשס״ה (1 בינואר 2005) ואילך, אם מסמך זה קשור במישרין להסכם הלוואה כמשמעותו בסעיף 2
(א) לתוספת זו, או להסכם שכירות של דירת מגורים שנחתמו ביום כ׳ בטבת התשס״ה (1 בינואר 2005) ואילך, ולמעט מסמך שהוא ערבות כאמור בסעיפים קטנים
(ב) או
(ג) ואינו חייב מס לפי סעיפים 3 עד 6 לתוספת זו –
(1) אם הוא ניתן להעברה במסירה2 שקלים חדשים לכל 100 שקלים חדשים
(2) אם אינו ניתן להעברה במסירה –
(א) אם הערך, כולו או מקצתו, נקוב בסכום מסויים1 שקל חדש לכל 250 שקלים חדשים
(ב) אם מקצתו של הערך נקוב בסכום בלתי מסויים5 שקלים חדשים נוסף על המס הנקוב בפסקת משנה
(א)
(ג) אם כל הערך בלתי מסויים5 שקלים חדשים
(ב) מסמך שהוא ערבות לתשלום סכום כסף נקוב שנתנה המדינה, כבטחון להסכם כאמור בסעיף 2
(ב) לתוספת זו ושאינו חייב מס לפי סעיפים 3 עד 6 לתוספת זו –
(1) אם הוא ניתן להעברה במסירה2 שקלים חדשים לכל 100 שקלים חדשים
(2) אם אינו ניתן להעברה במסירה1 שקל חדש לכל 100 שקלים חדשים
(ג) מסמך, שהוא ערבות לתשלום סכום כסף נקוב, שנתנה המדינה, המתייחס לעיסקת סחר־חוץ ושאינו חייב מס לפי סעיף קטן
(ב) או סעיפים 3 עד 6 לתוספת זו, ובלבד שהמסמך אושר לצורך סעיף קטן זה בידי שר האוצר או מי שהוא הסמיך –
(1) אם הוא ניתן להעברה במסירה2 שקלים חדשים לכל 100 שקלים חדשים
(2) אם אינו ניתן להעברה במסירה1 שקל חדש לכל 250 שקלים חדשים ולא יותר מ־60 שקלים חדשים
9. מסמך נוסף למסמך עיקרי [תיקון: ק״ת תשמ״ב, ק״ת תשמ״ו, ק״ת תשמ״ו־3, ק״ת תשנ״ו־2]
(א) בסעיף זה, ”מסמך עיקרי“ – מסמך מן המסמכים הנקוב בסעיפים 2, 5, 6, 7 ו־10, למעט מסמך כאמור שבוייל בשיעור נמוך מ־1 שקל חדש לכל 250 שקלים חדשים ולמעט מסמך שבוייל בסכום קצוב בלבד, אך לרבות מסמך הפטור ממס לפי סעיף 2
(כא) ו־
(כג) לתוספת ב׳ לחוק.
(ב) אם אחרי שהוצא מסמך עיקרי הוצא להבטחת ההתחייבות שבו ולאותה עסקה מסמך נוסף, שלולא סעיף זה היה מבוייל כמסמך עיקרי, יהא המס על המסמך הנוסף –
(1) (בוטלה)
(2) אם המסמך הנוסף היה חייב בסכום העולה על סכום המס שחב בו המסמך העיקרי1 שקל חדש בתוספת ההפרש שבין סכום המס שהיה חייב בו המסמך הנוסף לולא סעיף זה, לבין סכום המס שחב בו המסמך העיקרי.
(ג) הוראות סעיף זה יחולו רק אם נתקיימו התנאים שבפסקה
(1) ועוד תנאי מהתנאים שבפסקאות
(2) או
(3) שלהלן:
(1) המסמך העיקרי בוייל כדין;
(2) המסמך הנוסף הוצא תוך שלושים יום מיום חתימת המסמך העיקרי והוגש לביול במועד שנקבע;
(3) במסמך שהוצא לפני המסמך העיקרי והמתייחס לאותה עסקה או במסמך העיקרי, הותנה כי יוצא מסמך נוסף להבטחת ההתחייבות שבמסמך העיקרי וצויינו בו פרטי המסמך הנוסף, והמסמך הנוסף הוצא בהתאם לפרטים שצויינו.
10. שטר נאמנות [תיקון: ק״ת תשמ״ו]
שטר נאמנות כמשמעותו בפקודת החברות, לרבות שטר נאמנות שהוצא על פי חוק ניירות ערך, התשכ״ח–1968:
(1) אם פורטו בנפרד בשטר הנאמנות סך כל הסכומים הנקובים של איגרות החוב על שם או איגרות החוב למוכ״ז, או שניהם, שיש להנפיק1 שקל חדש לכל 100 שקלים חדשים או 2 שקלים חדשים לכל 100 שקלים חדשים, הכל לפי איגרות החוב שיש להנפיק לפי שטר הנאמנות.
(2) אם לא פורט בשטר הנאמנות כאמור בפסקה
(1) 2 שקלים חדשים לכל 100 שקלים חדשים מכלל הסכומים הנקובים באיגרות החוב שיש להנפיק לפי שטר הנאמנות.
11. מניות [תיקון: ק״ת תשמ״א־4, ק״ת תשמ״ו]
(א) דו״ח על הקצאת מניות כאמור בסעיף 93 לפקודת החברות, למעט דו״ח כאמור בסעיף קטן
(א1) 1 שקל חדש לכל 100 שקלי