1. פירושים
בחוק זה –
(א) ”נכס“ - כולל מקרקעים ומטלטלים, כספים, זכות בנכס, מוחזקת או ראויה, מוניטין, וכל זכות בחבר בני אדם או בניהולו;
(ב) ”נפקד“ פירושו –
(1) אדם אשר – בכל עת בתוך התקופה שבין יום ט״ז בכסלו תש״ח (29 בנובמבר 1947) ובין היום בו תפורסם אכרזה, בהתאם לסעיף 9
(ד) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח–1948, כי מצב החירום שהוכרז על ידי מועצת המדינה הזמנית ביום י׳ באייר תש״ח (19 במאי 1948) חדל מהתקיים – היה בעל חוקי של נכס שבשטח ישראל או נהנה ממנו או החזיק בו, בעצמו או על ידי אחר, ובכל עת בתוך התקופה האמורה –
(I) היה אזרח או נתין של לבנון, מצרים, סוריה, סעודיה, עבר הירדן, עיראק או תימן, או
(II) נמצא באחת הארצות האלה או בכל חלק של ארץ־ישראל שמחוץ לשטח ישראל, או
(III) היה אזרח ארצישראלי ויצא ממקום מגוריו הרגיל בארץ־ישראל –
(א) אל מקום שמחוץ לארץ־ישראל, לפני יום כ״ז באב תש״ח (1 בספטמבר 1948); או
(ב) אל מקום בארץ־ישראל שהיה מוחזק אותה שעה בידי כוחות שביקשו למנוע הקמתה של מדינת ישראל או שנלחמו בה לאחר הקמתה;
(2) חבר בני אדם אשר – בכל עת בתוך התקופה האמורה בפסקה
(1) – היה בעל חוקי של נכס שבשטח ישראל או נהנה ממנו או החזיק בו, בעצמו או על ידי אחר ושכל חבריו, שותפיו, בעלי מניותיו, מנהליו או מנהלי עסקיו הם נפקדים כמשמעותם בפסקה
(1) , או שנפקדים כאלה מכריעים באופן אחר בהנהלת עסקיו, או שכל הונו הוא בידי נפקדים כאלה;
(ג) ”אזרח ארצישראלי“ פירושו – אדם אשר, ביום ט״ז בכסלו תש״ח (29 בנובמבר 1947) או לאחר מכן, היה אזרח ארצישראלי לפי הוראות ”איחוד דברי־המלך במועצה על האזרחות הארצישראלית, 1925–1941“, וכולל תושב ארצישראלי אשר, ביום האמור או לאחר מכן, לא היתה לו אזרחות או נתינות, או שאזרחותו או נתינותו לא היתה מוגדרת או ברורה;
(ד) ”חבר בני אדם“ פירושו – חבר שנתכונן בארץ־ישראל או מחוצה לה, מאוגד או בלתי מאוגד, רשום או בלתי רשום, וכולל חברה, שותפות, אגודה שיתופית, אגודה לפי חוק האגודות מיום 29 ברג׳ב 1327 – 3 באוגוסט 1909, וכל גוף משפטי אחר וכל מוסד בעל נכסים;
(ה) ”נכס נפקד“ פירושו – נכס אשר – בכל עת בתוך התקופה שבין יום ט״ז בכסלו תש״ח (29 בנובמבר 1947) ובין היום בו תפורסם אכרזה, בהתאם לסעיף 9
(ד) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח–1948, כי מצב החירום שהוכרז על ידי מועצת המדינה הזמנית ביום י׳ באייר תש״ח (19 במאי 1948), חדל מהתקיים, – נפקד היה בעלו החוקי או נהנה ממנו או החזיק בו, בעצמו או על ידי אחר; אך אינו כולל מטלטלים המוחזקים על ידי נפקד ופטורים מעיקול או מתפיסה בהתאם לסעיף 3 לפקודת הפרוצדורה האזרחית, 1938;
לפי סעיף 6 לחוק יישום חוזה השלום בין מדינת ישראל לבין הממלכה הירדנית ההאשמית, התשנ״ה–1995, החל ביום ז׳ בכסלו התשנ״ה (10 בנובמבר 1994), לא יהיה נכס לנכס נפקד בשל כך שבעל זכות בו היה אזרח או נתין של ירדן, או נמצא בירדן לאחר המועד האמור.
(ו) ”נכס מוקנה“ פירושו – נכס המוקנה לאפוטרופוס לפי חוק זה;
(ז) ”נכס מוחזק“ פירושו – נכס מוקנה שהאפוטרופוס מחזיק בו בפועל, וכולל נכס שנרכש תמורת נכס מוקנה;
(ח) ”נכס משוחרר“ פירושו – נכס ששוחרר לפי סעיף 28;
(ט) ”שטח ישראל“ פירושו – השטח בו חל משפט מדינת ישראל;
(י) ”שטר“ פירושו – שטר חליפין, שיק, שטר חוב, או כל שטר אחר העובר לסוחר.
2. אפוטרופוס לנכסי נפקדים
(א) שר האוצר ימנה, בצו שיפורסם ברשומות, מועצת אפוטרופסות לנכסי נפקדים ויקבע את אחד מחבריה כיושב ראש המועצה. יושב ראש המועצה ייקרא האפוטרופוס.
(ב) האפוטרופוס רשאי להגיש תביעה ולפתוח בפעולה משפטית אחרת נגד כל אדם, ולהיות תובע, נתבע או בעל דין אחר בכל פעולה משפטית.
(ג) האפוטרופוס זכאי להיות מיוצג בכל פעולה משפטית על־ידי היועץ המשפטי לממשלת ישראל או בא־כוחו.
(ד) חדל האפוטרופוס מכהן, תפקידיו, סמכויותיו, זכויותיו וחובותיו עוברים מאליהם לשר האוצר; נתמנה אדם אחר להיות האפוטרופוס, התפקידים, הסמכויות, הזכויות והחובות האמורים עוברים מאליהם אליו, וכן מאפוטרופוס לאפוטרופוס.
3. מינוי מפקחים, סוכנים ועובדים
(א) האפוטרופוס רשאי, באישור שר האוצר בכתב, למנות מפקחים על נכסי נפקדים, ולהעביר לכל אחד מהם כל סמכות מסמכויותיו, חוץ מהסמכות למנות מפקחים. הודעה על מינויו ועל היקף סמכויותיו של כל מפקח תפורסם על ידי האפוטרופוס ברשומות.
(ב) האפוטרופוס רשאי למנות סוכנים להנהלת נכסים מוחזקים בשמו ולקבוע ולשלם את שכר טרחתם.
(ג) האפוטרופוס רשאי למנות פקידים ועובדים אחרים שדינם כדין שאר עובדי המדינה.
4. הקניית נכסי נפקדים לאפוטרופוס [תיקון: תשכ״ה]
(א) בהתחשב עם הוראות חוק זה –
(1) כל נכס נפקד מוקנה בזה לאפוטרופוס מיום פרסום מינויו, או מיום שהיה לנכס נפקד, הכל לפי התאריך המאוחר יותר;
(2) כל זכות שהיתה לנפקד בנכס עוברת מאליה לאפוטרופוס בשעת הקניית הנכס; ויד האפוטרופוס כיד בעל הנכס.
(א1)
(1) היה נכס פלוני הקדש לפי כל דין תהא הבעלות בו מוקנית לאפוטרופוס, כשהיא חפשית מכל סייג, התנאה והגבלה כיוצא באלה שנקבעו בכל דין או בכל מסמך הנוגע להקדש או על פיהם, בין שנקבעו לפני ההקניה ובין לאחריה, אם בעל הנכס, או האדם שבידיו החזקה או זכות הניהול של הנכס, או הנהנה מההקדש היו נפקדים; ההקניה היא מיום י׳ בכסלו תש״ט (12 בדצמבר 1948) או מיום שבו נעשה אחד מאלה לנפקד, הכל לפי המועד המאוחר;
(2) אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לבטל סייג, התנאה, הגבלה וכיוצא באלה שנקבעו בחוק זה או על פיו או שהוטלו על ידי האפוטרופוס, ואין בהן כדי לבטל עסקאות שנעשו על ידיו.
(ב) דין פירותיו של נכס מוקנה כדין הנכס המוקנה המביא את הפירות.
(ג) נכס מוקנה –
(1) יעמוד כנכס מוקנה כל עוד לא היה לנכס משוחרר לפי סעיף 28 או לא חדל מהיות נכס נפקד לפי סעיף 27;
(2) האפוטרופוס זכאי לשים יד עליו בכל מקום שימצאנו.
(ד) רכש האפוטרופוס נכס, שלא היה נכס נפקד בשעת הרכישה, תמורת נכס מוקנה, הנכס שנרכש נהפך לנכס מוחזק ודינו כדין הנכס שתמורתו נרכש.
5. אי ידיעת זהותו של נפקד
אי ידיעת זהותו של נפקד אינה מונעת את נכסיו מהיות נכסי נפקד, נכסים מוקנים, נכסים מוחזקים, או נכסים משוחררים.
6. מסירת נכסים לאפוטרופוס
(א) אדם שברשותו נכס נפקד חייב למסרו לאפוטרופוס.
(ב) אדם שיש עליו חוב או חיוב אחר כלפי נפקד חייב לסלק את החוב לאפוטרופוס או לקיים כלפיו את החיוב.
7. שמירה על נכסים מוחזקים, הוצאות והשקעות
(א) האפוטרופוס ישמור על הנכסים המוחזקים, בעצמו או על ידי אחרים בהסכמתו.
(ב) האפוטרופוס רשאי, בעצמו או על ידי אחרים בהסכמתו בכתב, להוציא את כל ההוצאות ולהשקיע את כל ההשקעות הדרושות לשמירת נכס מוחזק, להחזקתו, לתיקונו, לפיתוחו, או למטרות אחרות כיוצא באלה.
8. עסקי נפקדים
(א) האפוטרופוס רשאי להמשיך בהנהלת עסק בשם נפקד, בין שיציין שהעסק מתנהל על ידי האפוטרופוס ובין שלא יציין זאת; אולם הרשות בידיו תמיד למכור או להחכיר את העסק, כולו או מקצתו, וכן –
(1) אם היה העסק של יחיד – לחסלו;
(2) אם היה של שותפות שכל שותפיה נפקדים, או של חברה שכל מנהליה או בעלי מניותיה נפקדים, או של אגודה שיתופית שכל חבריה נפקדים – לפרק את השותפות, החברה, או האגודה השיתופית, בצו שיפורסם ברשומות.
(ב) פרסם האפוטרופוס צו פירוק לפי סעיף קטן
(א)
(2) , יתנהל הפירוק –
(1) אם הוא של שותפות או של חברה, כאילו צו הפירוק ניתן על ידי בית משפט מוסמך, בהתאם לחלק ה׳ מפקודת השותפויות או בהתאם לחלק ו׳ מפקודת החברות, הכל לפי הענין;
(2) אם הוא של אגודה שיתופית, כאילו צו הפירוק ניתן על ידי רושם האגודות השיתופיות, בהתאם לסעיף 47 לפקודת האגודות השיתופיות.
ובכל מקרה כאילו האפוטרופוס נתמנה מפרק שאין להחליפו במפרק אחר.
9. תשלומים לנתמכי נפקדים ולנפקדים, תשלומים למטרות הקדש [תיקון: תשכ״ה, תשכ״ז־2]
(א) אם סבור האפוטרופוס שאדם פלוני מחסורו היה על נפקד, רשאי האפוטרופוס להעניק לאותו אדם, מתוך הנכסים המוחזקים של הנפקד, הענקות בשיעורים הדרושים, לדעת האפוטרופוס, כדי לפרנס אותו אדם, ובלבד שלא יעלו על שלוש מאות לירות לחודש לכל אדם כזה.
(ב) היו בני אדם אחדים כאלה שמחסורם היה על אותו נפקד, ולדעת האפוטרופוס יש קשרי משפחה בינם לבין עצמם, רשאי האפוטרופוס לשלם את ההענקות לאחד מהם בשביל כולם.
(ג) האפוטרופוס רשאי להעניק הענקה כאמור גם לנפקד עצמו, אם היא דרושה, לדעת האפוטרופוס, לפרנסת הנפקד.
(ד) (בוטל).
10. סילוק יד
(א) נכס מוקנה מסוג המקרקעים שהחזיק בו אדם שלדעת האפוטרופוס אין לו זכות לכך, רשאי האפוטרופוס לאשר זאת בתעודה חתומה בידו, המתארת את הנכס. תעודה זו דינה כדין פסק־דין לטובת האפוטרופוס לסילוק יד המחזיק מהנכס המוקנה.
(ב)
(1) הוגשה התעודה למשרד ההוצאה לפועל, ימסור המשרד העתק ממנה לכל המחזיק בנכס המתואר בתעודה, כדרך שמוסרים העתק מפסק־דין לנשפט לחובתו, וינהג כבהוצאה לפועל של פסק־דין לסילוק יד. סילוק היד ייחשב כענין דחוף כמשמעותו בסעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל מיום 11 במאי 1914, אלא שהזמן בו יידרש המחזיק בנכס לסלק ידו ממנו יהיה שבעה ימים.
(2) טען מחזיק בנכס כאמור כי יש לו זכות להחזיק בו והוכיח ליושב ראש משרד ההוצאה לפועל כי יש רגלים לדבר טענתו, רשאי היושב ראש לעכב את ההוצאה לפועל לזמן שנראה לו, כדי לאפשר לאותו מחזיק לפנות לבית משפט מוסמך ולהוכיח את זכותו.
(ג) פנה מחזיק לבית משפט מוסמך והוכיח את זכותו להחזיק בנכס, יבטל בית המשפט את התעודה ואת מעשי ההוצאה לפועל שנעשו על פיה.
11. הריסת בנינים והפסקת פעולות בנייה
(א) נכס מוקנה מסוג המקרקעים שעליו נבנה, או הולך ונבנה, בנין, בלי היתר בכתב מאת האפוטרופוס, רשאי האפוטרופוס לצוות כי –
(1) כל פעולת בנייה על הנכס תופסק במועד שנקבע בצו;
(2) הבנין ייהרס;
(3) ההוצאות הכרוכות בביצוע צו לפי פסקה
(2) ישולמו לו על ידי האחראים לפעולת הבנייה או על ידי מבצעיה.
(ב) צו לפי סעיף קטן
(א)
(1) יוצג במקום בולט על הנכס שאליו הוא נוגע, או סמוך לו ככל האפשר, וכל העובר על האמור בצו אשם בעבירה ודינו כנקבע בסעיף 35
(א) .
(ג) צו לפי סעיף קטן
(א)
(2) יוגש למשרד ההוצאה לפועל, והמשרד ימסור העתק ממנו לכל מי שאליו הוא נוגע, כדרך שמוסרים העתק מפסק־דין לנשפט לחובתו, וינהג כבהוצאה לפועל של צו הריסה.
(ד)
(1) כל הרואה עצמו נפגע על ידי צו לפי פסקה
(1) או
(2) מסעיף קטן
(א) רשאי לערער עליו לפני בית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו נמצא הנכס, תוך שבעה ימים מהיום בו הגיע הצו לידיעתו.
(2) הערעור יוגש ויתברר בצורת בקשה בדרך המרצה. האפוטרופוס יהיה משיב בערעור.
(3) הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע הצו, אלא אם ציווה על כך שופט משופטי בית המשפט המחוזי.
(4) בית המשפט המחוזי רשאי לאשר את הצו, בשינויים או בלי שינויים, או לבטלו.
(5) החלטת בית המשפט המחוזי בערעור לפי סעיף זה היא סופית.
(ה) ציווה האפוטרופוס כאמור בפסקה
(2) מסעיף קטן
(א) , רשאי הוא להרחיק מעל הנכס או לעכב תחת ידו את כל החמרים, המכשירים והכלים שנמצאו על הנכס, כדי לפנות את הנכס או כדי להבטיח תשלום הוצאותיו הכרוכות בביצוע הצו.
(ו) ”בנין“, בסעיף זה, פירושו כבסעיף 2 לפקודת בנין ערים, 1936.
12. תחולתן של פקודת הגבלת שכר דירה (דירות), 1940, ופקודת ההגבלות על שכר דירה (בתי עסק), 1941 [תיקון: תשי״א]
(א) נכס שלגביו חלות הוראות פקודת הגבלת שכר דירה (דירות), 1940, או פקודת ההגבלות על שכר דירה (בתי עסק), 1941, ושהוקנה לאפוטרופוס, יהיה האדם שהחזיק בו ערב יום ההקנייה – אם על פי הסכם שנעשה לפני היות בעל הנכס לנפקד, ואם בתוקף ההגנה הניתנת על ידי הוראות אחת הפקודות האלה – או מי שבא תחתיו, מוגן על ידי אותן ההוראות גם לאחר הקניית הנכס.
(ב)
(1) נכס מוקנה, שהוא בית או חלק מבית, ושהושכר על ידי האפוטרופוס כדירה נפרדת כאמור בסעיף 3 לפקודת הגבלת שכר דירה (דירות), 1940, יחולו לגביו הוראות אותה פקודה, בהתחשב עם הסעיפים הקטנים
(ג) ,
(ד) ו־
(ה) ובשינויים ובתיאומים אלה:
(I) כשכר הדירה היסודי רואים את דמי השכירות שנקבעו בחוזה השכירות, כפי שהופחתו לפי סעיף קטן
(ד) (אם הופחתו);
(II) את המלים ”שכר הדירה לפי השער המוסכם באותם השינויים שחלו בו על פי פקודה זו“, המצויות בסעיף 8
(1) לאותה פקודה, רואים כמכוונות לדמי השכירות שנקבעו בחוזה השכירות, כפי שהופחתו לפי סעיף קטן
(ד) (אם הופחתו).
(2) נכס מוקנה, שהוא בית עסק כמשמעותו בפקודת ההגבלות על שכר דירה (בתי עסק), 1941, הנמצא באזור שעליו הוטלה אותה פקודה, ושהושכר על ידי האפוטרופוס, יחולו לגביו הוראות אותה פקודה, בהתחשב עם הסעיפים הקטנים
(ג) ,
(ד) ו־
(ה) , אלא שכשכר הדירה המכסימלי שנקבע לפי סעיף 6
(1) לאותה פקודה רואים את דמי השכירות שנקבעו בחוזה השכירות, כפי שהופחתו לפי סעיף קטן
(ד) (אם הופחתו).
(ג)
(1) שר האוצר רשאי, באישור ועדת הכספים של הכנסת, לקבוע בתקנות, כללים שלפיהם ינהגו בקביעת דמי השכירות. נקבעו כללים כאלה, רשאי האפוטרופוס לשנות את דמי השכירות שנקבעו בכל חוזה שכירות כדי להתאימם אל אותם הכללים, ובלבד ששינוי זה לא ייכנס לתקפו לפני גמר תקופת החוזה או לפני יום כ״ד באדר ב׳ תשי״א (1 באפריל 1951), הכל לפי התאריך המאוחר יותר. לצורך סעיף זה רואים שינוי כזה של דמי השכירות כקביעת דמי השכירות בחוזה השכירות, ואת דמי השכירות ששונו כך כדמי השכירות שנקבעו בחוזה השכירות;
(2) דמי השכירות שנקבעו לנכס לפי כללים כאמור – כפי שהופחתו לפי סעיף קטן
(ד) (אם הופחתו) – דינם לכל דבר כדין שכר הדירה היסודי של אותו נכס, כמשמעותו בפקודת הגבלת שכר דירה (דירות), 1940, או כדין שכר הדירה המכסימלי של אותו נכס שנקבע לפי סעיף 6
(1) לפקודת ההגבלות על שכר דירה (בתי עסק), 1941, הכל לפי הענין.
(ד)
(1) שוכר הרואה עצמו נפגע על ידי קביעת דמי השכירות בחוזה השכירות שלו רשאי לערער עליה לפני בית משפט השלום שבאזור שיפוטו נמצא הנכס.
(2) הערעור יוגש ויתברר בצורת בקשה בדרך המרצה. האפוטרופוס יהיה משיב בערעור.
(3) בית משפט השלום רשאי לאשר את דמי השכירות שנקבעו בחוזה השכירות או להפחיתם, מתוך זיקה אל הכללים שנקבעו לפי סעיף קטן
(ג) (אם נקבעו) ובהתחשב עם כל מסיבות המקרה.
(4) הפחית בית משפט השלום את דמי השכירות –
(I) יקבע תאריך שבו תיכנס הפחתה זו לתקפה, ובלבד שתאריך זה לא יהיה מוקדם מיום הגשת הערעור;
(II) רשאי הוא לצוות כי כל סכום העולה על דמי השכירות, כפי שהופחתו, ששילם השוכר בעד תקופה שלאחר התאריך שנקבע לפי פסקת משנה (I), יוחזר לשוכר.
(5) (נמחקה).
(ה)
(1) נכס מוקנה שמחזיק בו אדם בתוקף ההגנה הניתנת על ידי הוראות פקודת הגבלת שכר דירה (דירות), 1940, או פקודת ההגבלות על שכר דירה (בתי־עסק), 1941, בהתאם לסעיף קטן
(ב) , ושפינויו מהמחזיק דרוש, לדעת האפוטרופוס, לצרכי פיתוח המקום או האזור שבו נמצא הנכס, רשאי האפוטרופוס – לאחר שהעמיד לרשות המחזיק שיכון אלטרנטיבי מתאים – ליתן צו פינוי על הנכס. צו זה דינו כדין פסק־דין לטובת האפוטרופוס לסילוק יד המחזיק מהנכס המוקנה.
(2) הוגש הצו למשרד ההוצאה לפועל, ימסור המשרד העתק ממנו למחזיק בנכס, כדרך שמוסרים העתק מפסק־דין לנשפט לחובתו, וינהג כבהוצאה לפועל של פסק־דין לסילוק יד.
(3) (I) מחזיק בנכס שניתן עליו צו פינוי לפי סעיף קטן זה רשאי לערער עליו לפני בית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו נמצא הנכס, תוך ארבעה־עשר יום מהיום בו הגיע הצו לידיעתו, על יסוד הטענה כי לא הועמד לרשותו שיכון אלטרנטיבי מתאים.
(II) הערעור יוגש ויתברר בצורת בקשה בדרך המרצה. האפוטרופוס יהיה משיב בערעור.
(III) הגשת ערעור מעכבת כל מעשה הוצאה לפועל לפי פסקה
(2) .
(IV) בית המשפט המחוזי רשאי לאשר את הצו, בשינויים או בלי שינויים, או לבטלו.
(V) החלטת בית המשפט המחוזי בערעור לפי פסקה זו היא סופית.
13. פקודת האריסים (הגנה) לא תחול
אדם המחזיק בנכס מוקנה, שהוא משק כמשמעותו בפקודת האריסים (הגנה), לא יהיה מוגן על ידי הוראות אותה פקודה, אלא אם ערב הקניית הנכס לאפוטרופוס החזיק בו בתוקף ההגנה הניתנת על ידי אותן ההוראות.
14. מעבד וזכותו ליבול
היה הנכס המוקנה פרדס, כרם, או מטע אחר, או אדמה חקלאית אחרת, ומסרו האפוטרופוס לאדם לשם עיבוד, זכאי אותו אדם ליהנות מן היבול לפי התנאים שנקבעו בינו לבין האפוטרופוס וזכותו קודמת לכל שעבוד שהוקנה לאדם אחר לפני כן, אלא שכל שעבוד כזה יתפשט גם על ההכנסות המגיעות לאפוטרופוס מאותו נכס.
15. נכסים מוקנים – שעבודם ועיקולם
(א) העובדה שנכס היה לנכס נפקד או לנכס מוקנה אינה מפקיעתו מכל משכנתה, משכון או שעבוד אחר, או מכל זכות חזקה או שימוש, שנוצרו באופן חוקי לפני כן.
(ב) אין לעשות לגבי נכס מוקנה כל מעשה הוצאה לפועל או פעולה לפי סעיף 14 לפקודת העברת קרקעות, ואין להסתייע לגבי נכס מוקנה בסעיפים 8, 9 או 10 לחוק על חלוקת נכסי דלא ניידי מיום 14 במוחרם 1332, אלא על פי היתר בכתב מאת האפוטרופוס, ואם לא ניתן היתר, שנתבקש לאחר יום י״ג בניסן תש״י (31 במרס 1950), תוך שנה מיום שנתבקש – כתום אותה שנה.
(ג) עיקול שהוטל על נכס נפקד, בין לפני שהיה לנכס מוקנה ובין לאחר מכן, אינו מונע את האפוטרופוס מהוציא את הנכס מרשותו בהתאם לחוק זה; ואם הוציא, יחול העיקול, במקום על הנכס, על התמורה שקיבל בעדו.
16. תחום אחריותם של האפוטרופוס ושל הפועלים לפי הוראותיו
קיבל האפוטרופוס, או אדם שפעל, במישרים או בעקיפים, לפי הוראות האפוטרופוס, נכס לידיו, או עשה פעולה בנכס, מתוך אמונה כנה והגיונית, אך מוטעית, כי הנכס הוא נכס נפקד, לא ישא על כך האפוטרופוס או אותו אדם באחריות אזרחית יתירה מזו שהיה נושא בה אילו היה הנכס אותה שעה נכס נפקד.
17. כשרותן של עסקות [תיקון: תשט״ז, תשי״ח]
(א) כל עסקה שנעשתה בתום לבב בין האפוטרופוס ובין אדם אחר בכל נכס שהאפוטרופוס חשבו בשעת העסקה לנכס מוקנה לא תיפסל ותעמוד בתקפה גם אם יוכח שהנכס לא היה אותה שעה נכס מוקנה.
(ב) דין אדם ששכר מן האפוטרופוס בעסקה לפי סעיף קטן
(א) בית־דירה או בית־עסק, כדין דייר או דייר משנה כמשמעותו בחוק הגנת הדייר, תשי״ד–1954, ובחוק הגנת הדייר, תשט״ו–1955, בין תוך תקופת העסקה ובין לאחריה.
18. החזרת נכסים שנחשבו בטעות לנכסים מוקנים
(א) החליט בית משפט מוסמך שנכס שהאפוטרופוס חשבו לנכס מוקנה אינו נכס מוקנה, ימסור האפוטרופוס, בהתחשב עם הוראות סעיף 17, את הנכס או את התמורה שקיבל בעדו, הכל לפי הענין, לאדם שהורה עליו בית המשפט בהחלטתו, ואם לא הורה בית המשפט – לאדם שמידיו קיבל האפוטרופוס את הנכס, ואם אין האדם ידוע לו, יפנה האפוטרופוס לבית משפט מוסמך לשם קבלת הוראות.
(ב) מצא האפוטרופוס שנכס שהוא חשבו לנכס מוקנה אינו נכס מוקנה, רשאי הוא, בהתחשב עם הוראות סעיף 17, למסור את הנכס או את התמורה שקיבל בעדו, הכל לפי הענין, לאדם הזכאי, לדעת האפוטרופוס, להחזיק בנכס או בתמורה.
19. הגבלת סמכויות האפוטרופוס
(א) היה הנכס המוקנה מסוג המקרקעים, אין האפוטרופוס רשאי –
(1) למכור את הנכס או להעביר באופן אחר את זכות הבעלות עליו; אולם אם תוקם רשות פיתוח על פי חוק של הכנסת, מותר יהא לאפוטרופוס למכור את הנכס לאותה רשות פיתוח, במחיר שאינו פחות משוויו הרשמי של הנכס;
(2) להחכיר את הנכס לתקופה שלמעלה משש שנים, אלא –
(I) לרשות הפיתוח האמורה, ובהחכירו לה נכס יתנה האפוטרופוס עם רשות הפיתוח בחוזה החכירה שדמי החכירה השנתיים שישולמו על ידיה לא יהיו פחותים מסכום השווה ל־4.8 למאה משוויו הרשמי של הנכס; או –
(II) לחוכר אחר המתחייב בחוזה החכירה לעבד או לפתח את הנכס להנחת דעתו של האפוטרופוס.
(ב) חלוקה מרצון של מקרקעים המוחזקים במושע אינה נחשבת, לצורך סעיף קטן
(א) , כהעברת זכות הבעלות על המקרקעים.
(ג) החכיר האפוטרופוס נכס לתקופה שלמעלה משלוש שנים, אין הוראות פקודת העברת קרקעות חלות על החכירה; אך האפוטרופוס רשאי לבקש את רישום החכירה בהתאם לאותה פקודה.
(ד) ”שווי רשמי“, בסעיף זה, פירושו –
(1) לגבי נכס שהיה חייב, בשנת הכספים 1947–1948, במס רכוש עירוני לפי פקודת מס הרכוש העירוני, 1940 – סכום הגדול פי 162⁄3 מהשווי השנתי הנקי שנקבע לו לצרכי אותה פקודה בהערכה האחרונה שלפני יום ו׳ באייר תש״ח (15 במאי 1948);
(2) לגבי נכס שהיה חייב, בשנת הכספים 1947–1948, במס רכוש חקלאי לפי פקודת מס הרכוש החקלאי, 1942, –
(I) והיה בנין תעשיתי כמשמעותו באותה פקודה – סכום הגדול פי 162⁄3 מהשווי השנתי הנקי שנקבע לו לצרכי אותה פקודה בהערכה האחרונה שלפני יום ו׳ באייר תש״ח (15 במאי 1948);
(II) ונמנה עם סוג 1, 2, 3, 4 או 17 שבתוספת לאותה פקודה – סכום הגדול פי 300 מהמס שהיה מוטל עליו – אילו נמנה עם סוג 1 שבתוספת האמורה – בעד אותה שנת כספים;
(III) ונמנה עם אחד הסוגים האחרים שבתוספת לאותה פקודה – סכום הגדול פי 75 מהמס שהיה מוטל עליו בעד אותה שנת כספים;
(3) לגבי נכס אחר – סכום הגדול פי 162⁄3 מהשווי השנתי הנקי שהיה נקבע לו, בשנת הכספים 1947–1948, לצרכי פקודת מס הרכוש העירוני, 1940, אילו היה חייב באותה שנת כספים, במס רכוש עירוני לפי אותה פקודה;
ובלבד ששר האוצר יהא רשאי להקטין כל שיעור מהשיעורים הנזכרים בסעיף קטן זה לגבי נכס שאפשרויות השימוש בו מוגבלות, לדעת שר האוצר, מחמת נזק, הזנחה, או טעם אחר כיוצא בזה.
(ה) היה הנכס המוקנה שעבוד הניתן לביטול, אין האפוטרופוס רשאי לבטלו אלא בתמורה או בהתאם לתנאי השעבוד; ואם היה זכות הניתנת לוויתור, אין האפוטרופוס רשאי לוותר עליה אלא בתמורה.
(ו) כל בחוק זה לא יפגע בסמכויות שר החקלאות לפי תקנות שעת־חירום (עיבוד אדמות מוברות), תש״ט–1948.
20. חובות מנפקדים ומשפטים בקשר אליהם
(א) האפוטרופוס לא יסלק חוב המגיע מנפקד או בקשר לנכס נפקד ולא יקיים חיוב אחר שנפקד נתחייב בו, אלא –
(1) אם הוא חוב של מסים, ארנונות, או תשלומי חובה אחרים כיוצא באלה, או
(2) אם דבר החוב או החיוב הוכח להנחת דעתו המלאה של האפוטרופוס, או
(3) על פי פסק־דין של בית משפט מוסמך,
ובמידה שהנכסים המוחזקים של אותו נפקד יספיקו לכך.
(ב) בית המשפט הדן בתביעת חוב המגיע מנפקד או בקשר לנכס נפקד, או בתביעה לקיום חיוב אחר שנפקד נתחייב בו, יהא רשאי, על אף האמור בכל חוק אחר,
(1) לדחות מזמן לזמן את הדיון בתביעה, כדי לאפשר הבאת הוכחות מלאות עד כמה שאפשר;
(2) למחוק או לדחות את התביעה, אם היא לא הוכחה מעל לכל ספק המתקבל על הדעת.
(ג) שר האוצר רשאי, בתקנות, לקבוע סוגים של מקרקעים מוקנים אשר לגביהם יהיה האפוטרופוס רשאי לדחות את סילוקם של מסים, ארנונות או תשלומי חובה אחרים כיוצא באלה, כולם או מקצתם, החלים על מקרקעים כאלה, לתקופה ובתנאים שיקבע האפוטרופוס, באישור שר האוצר, בכל מקרה ומקרה.
פורסמו תקנות נכסי נפקדים (קביעת סוגי מקרקעים מוקנים), תשי״ב–1952.
21. חובת מתן הודעה על נכסי נפקדים
(א) אדם או חבר בני אדם המחזיק או המנהל נכס מוקנה או הנהנה ממנו, חייב למסור לאפוטרופוס, תוך שלושים יום מיום פרסום מינויו, הודעה בכתב המכילה את פרטי הנכס המוקנה; ואם הגיע להחזקתו, להנהלתו או להנאתו – שלא בהסכמת האפוטרופוס – לאחר יום הפרסום, תוך שלושים יום מיום שהגיע להחזקה, להנהלה או להנאה; ואם היה הנכס לנכס מוקנה לאחר יום הפרסום – תוך שלושים יום מיום ההקנייה.
(ב) חברה שהיא רשומה בשטח ישראל, או שיש לה בו משרד להעברת מניות או משרד לרישום מניות, חייבת למסור לאפוטרופוס, תוך שלושים יום מיום פרסום מינויו, הודעה בכתב המכילה פרטים מלאים על כל ניירות הערך (ובכלל זה מניות, סטוק של מניות, אגרות־חוב, סטוק של אגרות־חוב ושטרי התחייבות) שהוצאו על ידי החברה ורשומים על שם נפקד או לז