1. השם הקצר
פקודה זו תקרא ”פקודת העדות הדתיות (ארגונן)“.
2. סמכויות להתקין תקנות בענין ארגונה של עדה [תיקון: [1934]
(1) עדה דתית בישראל המגישה בקשה עפ״י פקודה זו, יכול שר הפנים להתקין תקנות להתארגנותה כעדה דתית ולהכרתה בכך ע״י ממשלת ישראל.
(2) לכל עדה ועדה יתקינו תקנות מיוחדות שתהיינה מתאימות למסבות המיוחדות ולארגונה של אותה עדה.
(3) כל תקנות כאלה תוכלנה לקבוע הוראות בענין יסוד מועצות דת ומועצות תרבות של העדה, שתהיה להן הסמכות לרכוש ולהחזיק מקרקעים ומטלטלים מכל מין, להתקשר בחוזים, לקבל הלואות ולחתום כל מיני שטרות ולהופיע במשפט כתובע ונתבע בשמות שניתנו להם:
בתנאי כי שום הלואה שנתקבלה ע״י מועצה כזאת לא תהא מחייבת אותה מועצה אלא אם כן ניתנה הסכמת שר הפנים לקבלתה, והתנאים שבהם נתקבלה הלואה כזאת לא יהיו מחייבים אלא באותה מדה שבה נתאשרו ע״י שר הפנים, ושום דבר האמור בפקודה זו לא יפגע באחריותו של כל חבר של מועצה כזאת ביחס לכל הלואה בלתי מוסמכת שאותה מועצה התחיבה בה.
(4) כל תקנות כאלה תוכלנה להקנות למועצות הנזכרות לעיל את הסמכות להטיל על חברי העדה תשלומים ומסים לצרכי העדה, ותשלומים או מסים אלה ייגבות כדרך שגובין מסים וארנוניות של העיריות.
פורסמו תקנות העדות הדתיות (ארגונן) (אגרות), תשי״ז–1957 (ק״ת תשי״ז, 994), המסמיכות את המועצות הדתיות היהודיות להטיל אגרות בעד השירותים שניתנים על ידם.
פורסמו תקנות העדות הדתיות (ארגונן) (העדה הדרוזית), תשי״ז–1957 (ק״ת תשי״ז, 1280), המכירות בעדה הדרוזית כעדה דתית מוכרת.
3. תקנות שיתקינו עפ״י פקודה זו תבואנה במקום תקנות עותומניות [תיקון: [1934]
כל תקנות שיתקינו עפ״י פקודה זו אפשר להן להורות שכל חוק או תקנה עותומניים הנוגעים לענינים הכלולים בפקודה זו יחדל להיות להם תוקף בישראל.
16 באפריל, 1926
אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.