תוכן עניינים
פרק ראשון: פירושים
פרק שני: החזרה לעבודה
פרק שלישי: זכות עבודה לבני משפחת חיילים נפטרים ונכי מלחמה
פרק רביעי: זכות קדימה בשליחה לעבודה
פרק חמישי: מנגנון ביצוע
פרק ששי: נכי מלחמה וזכויות קדימה לעבודה
פרק שביעי: הוראות שונות
פרק ראשון: פירושים
1. שירות צבאי ושירות חלקי [תיקון: תשל״ז־2]
(א) שירות צבאי, לצורך חוק זה, הוא –
(1) שירות סדיר לפי הפרק השלישי לחוק שירות בטחון, תשי״ט–1959 [נוסח משולב], אף אם שירות זה הוארך מכוח סעיף 26 לחוק האמור (להלן – שירות סדיר);
(2) כל שירות אחר ששר הבטחון יכריז עליו, בהכרזה שתפורסם ברשומות, שהוא שירות צבאי.
(ב) שירות חלקי, לצורך חוק זה, הוא שירות ששר הבטחון יכריז עליו, בהכרזה שתפורסם ברשומות, שהוא שירות חלקי.
(ג) שירות ששר הבטחון הכריז עליו שהוא שירות צבאי או שירות חלקי, כאמור, רואים אותו כשירות צבאי או כשירות חלקי מיום י״ז בכסלו תש״ח (30 בנובמבר 1947), אם לא קבע שר הבטחון בהכרזתו שיראו אותו כשירות צבאי או כשירות חלקי מתאריך מאוחר יותר.
(ד) לענין חוק זה, דין שירות בצבא־הגנה לישראל על פי התחייבות לשירות קבע – כדין שירות סדיר, אם הוא בא בתכוף לאחר תקופת שירות סדיר, ותקופתו, בין על פי התחייבות אחת ובין על פי מספר התחייבויות רצופות, אינה עולה על שנתיים.
2. חייל, חייל משוחרר ונכה מלחמה
(א) חייל, לצורך חוק זה, הוא אדם בשירות צבאי שהיה בשירות צבאי ביום י״ז בכסלו תש״ח (30 בנובמבר 1947) או שהתגייס אחרי יום זה.
(ב) חייל שהיה בשירות צבאי ביום י״ז בכסלו תש״ח (30 בנובמבר 1947), רואים אותו יום כיום התגייסותו.
(ג) חייל משוחרר, לצורך חוק זה, הוא מי שהיה חייל ושוחרר מהשירות.
(ד) נכה מלחמה, לצורך חוק זה, הוא חייל משוחרר שבתקופת שירותו הצבאי, או אדם שבהיותו בשירות חלקי, לקה מצב בריאותו מחמת מחלה או חבלה, באופן שכשרו לעבודה, שהיה מסוגל לה אלמלא לקה, נפגע פגיעה של ממש.
3. מפעל ובעל מפעל [תיקון: תשס״ב]
(א) מפעל, לצורך חוק זה, הוא כל מקום עבודה, שבו מועסק לפחות עובד אחד, בין שהוא לתכלית רווחים ובין לתכלית אחרת, בין שהוא של המדינה, של רשות מקומית, של מוסד ציבורי או של גוף מאוגד ובין שהוא פרטי.
(ב) בעל מפעל – לגבי חייל או חייל משוחרר – הוא בעל המפעל שבו הועסק החייל או החייל המשוחרר סמוך לפני התגייסותו, ולגבי עובד המשרת במילואים – הוא בעל המפעל שבו הועסק העובד המשרת במילואים סמוך לפני יציאתו לשירות המילואים; ואם עבר המפעל מיד ליד או התמזג עם מפעל אחר או היה לחלק ממפעל אחר, רואים כבעל המפעל את מי שהוא בשעה הנידונה בעל המפעל או מי שהוא בעל המפעל אחרי ההתמזגות או בעל המפעל האחר.
(ג) בעל מפעל – לגבי אדם בשירות חלקי – הוא בעל המפעל שבו הועסק אותו אדם בשעת שירותו החלקי.
4. עובד קבוע [תיקון: תשע״ו]
(א) עובד קבוע במפעל, לצורך חוק זה, הוא –
(1) עובד שהועסק במפעל לפחות ששה חדשים רצופים; או
(2) עובד שרואים אותו כעובד קבוע, או כעובד עונתי קבוע, לפי הנהוג במפעל או בענף התעסוקה שהעובד מועסק בו, או לפי המוסכם בחוזה עבודה קיבוצי או אחר, אף אם העובד הועסק במפעל פחות מששה חדשים רצופים.
(ב) רציפות בעבודה אין רואים אותה כנפסקת על ידי שהעובד נעדר מהעבודה לרגל תקופת לידה והורות, חופשה שנתית, חופשת חגים, או כל חופשה, פגרה או מנוחה אחרת הניתנת בהסכמת נותן העבודה או לרגל האחד במאי, שביתה, השבתה, תאונה בעבודה או כל הפסקה זמנית או מקרית שחלה בעבודה מחמת סיבות שאין לעובד שליטה עליהן.
5. לשכת שירות התעסוקה [תיקון: תשל״ז, תשל״ז־2]
לשכת שירות התעסוקה – לגבי מפעל – היא לשכת שירות התעסוקה, שהמפעל נמצא בתחום שיפוטה.
5א. סייג לתחולה [תיקון: תשל״ז]
(א) בכפוף להוראות סעיף 19 לא יחול הפרק השני על חייל משוחרר משירות סדיר אלא אם נתקיימה בו אחת מאלה:
(1) ביום התגייסותו מלאו לו 20 שנה;
(2) ביום התגייסותו טרם מלאו לו 20 שנה, אולם התייצבותו לשירות בטחון או להמשך שירות באה אחרי דחיה לפי סעיף 28 לחוק שירות בטחון, תשי״ט–1959 [נוסח משולב], למועד שבו כבר מלאו לו 20 שנה.
(ב) הוראות סעיף קטן
(א) לא יחולו על מגוייס־חוץ לענין סעיף 24 לחוק שירות עבודה בשעת חירום, תשכ״ז–1967.
פרק שני: החזרה לעבודה
6. חובת ההחזרה לעבודה
(א) חייל משוחרר שסמוך לפני התגייסותו היה עובד קבוע במפעל, חייב בעל המפעל, בהתאם להוראות פרק זה –
(1) לקבלו בחזרה לעבודה שבה עבד סמוך לפני התגייסותו, בתנאים שאינם גרועים לחייל המשוחרר מן התנאים שבהם היה עובד באותה עבודה אלמלא התגייס; או
(2) אם קבלתו לעבודה האמורה ובתנאים כאמור אינה בגדר אפשרות מעשית – לקבלו לעבודה הטובה ביותר ובתנאים הטובים ביותר שהם בגדר אפשרות מעשית.
(ב) סעיף זה לא יחול על חייל משוחרר שלפני התגייסותו קיבל מבעל המפעל פיצויי־פיטורים. כן לא יחול סעיף זה על חייל משוחרר אשר אחרי התגייסותו קיבל פיצויי־פיטורים על פי הסכם בתום־לב עם בעל המפעל.
7. בקשת החזרה [תיקון: תשל״ז]
(א) בקשה להתקבל לעבודה תוגש לבעל המפעל בכתב – על ידי החייל המשוחרר, או על ידי ארגון העובדים שהוא נמנה עמו, או על ידי ארגון העובדים שעמו נמנה המספר הגדול ביותר של עובדים במפעל – תוך חמשה־עשר יום לפני שחרורו של החייל המשוחרר או תוך שלושים יום מיום שחרורו; אך אין לפסול בקשה שהגשתה במועדה נמנעה מחמת מחלת החייל המשוחרר או מכל סיבה מספקת אחרת, ובלבד שהוגשה תוך שלושים יום לאחר שניטלה המניעה.
(ב) בבקשה ייקבע יום מסויים, בתוך שלושים יום מיום הגשתה, שבו מוכן החייל המשוחרר להתחיל בעבודה.
(ג) העתק מן הבקשה יישלח ללשכת שירות התעסוקה [במקור: ללשכת העבודה] וכן לועד העובדים במפעל, אם ישנו.
8. מועד ההחזרה לעבודה [תיקון: תשל״ז־2]
(א) בעל המפעל חייב לקבל את החייל המשוחרר לעבודה, כאמור בסעיף 6 ביום שנקבע בבקשה כיום שבו מוכן החייל המשוחרר להתחיל בעבודה, או – אם קבלת החייל המשוחרר לעבודה באותו יום אינה בגדר אפשרות מעשית – בתאריך מאוחר יותר בתוך שנה אחת מיום הגשת הבקשה, מיד כשקבלת החייל המשוחרר לעבודה כאמור תהיה בגדר אפשרות מעשית.
(ב) אם כתום שנה מיום הגשת הבקשה היה דיון תלוי ועומד לפני ועדת תעסוקה או לפני בית דין אזורי כאמור בסעיף 23 בנוגע לאותה הבקשה, חובת בעל המפעל לקבל את החייל המשוחרר לעבודה כאמור תעמוד בעינה עד שלושים יום מיום סיום הדיון; דיון לפני ועדת תעסוקה רואים אותו כתלוי ועומד לפניה, עד שחלפה תקופת הערעור, או – אם הוגש ערעור – עד שניתנה בו החלטה או עד שהמערער חזר בו מערעורו.
(ג) הודיע בעל המפעל בכתב לחייל המשוחרר שעליו להתחיל בעבודה ביום שנקבע בבקשה כיום שבו הוא מוכן להתחיל בה, או ביום מאוחר יותר כאמור בסעיף־קטן
(א) , והחייל המשוחרר לא התחיל בעבודה תוך שלושים יום מאותו יום, פוקעת זכותו של החייל המשוחרר להתקבל לעבודה על פי סעיף 6; ואולם זכות החייל המשוחרר לא תפקע אם מחלה או כל סיבה מספקת אחרת מנעה ממנו מהתחיל בעבודה תוך המועד האמור, ובלבד שהיה מוכן להתחיל בה תוך שלושים יום לאחר שניטלה המניעה.
9. חובת העסקה
(א) חייל משוחרר שנתקבל לעבודה על פי סעיף 6, חייב בעל המפעל להעסיקו ששה חדשים מיום שנתקבל, או תקופה קצרה מזו כל זמן שהעסקתו היא בגדר אפשרות מעשית –
(1) בעבודה שאינה גרועה לחייל המשוחרר מן העבודה שאליה נתקבל, ובתנאים שאינם גרועים לו מן התנאים שבהם נתקבל; או
(2) אם העסקתו בעבודה ובתנאים כאמור אינה בגדר אפשרות מעשית – בעבודה הטובה ביותר ובתנאים הטובים ביותר שהם בגדר אפשרות מעשית.
(ב) חייל משוחרר שעל פי סעיף 6 נתקבל לעבודה שונה מן העבודה שבה עבד סמוך לפני התגייסותו, ובתוך ששה חדשים מיום שנתקבל נוצרה אפשרות מעשית להעסיקו בעבודה שבה עבד סמוך לפני התגייסותו, חייב בעל המפעל להעסיקו כך.
(ג) כל זמן שבעל המפעל חייב להעסיק את החייל המשוחרר כאמור, אין הוא רשאי לפטרו אלא בגלל התנהגות רעה חמורה.
(ד) כתום ששה חדשים מהיום שבו נתקבל החייל המשוחרר לעבודה יחולו עליו החוק, הנוהג והתנאים של כל חוזה עבודה קיבוצי או אחר החלים על פיטורי עובדים במפעל.
10. תור ההחזרה לעבודה [תיקון: תשל״ז]
(א) הוגשו לבעל מפעל אחד כמה בקשות להתקבל לעבודה, ואין זה בגדר אפשרות מעשית לקבל את כל המבקשים בעת ובעונה אחת, תקבע לשכת שירות התעסוקה [במקור: לשכת העבודה] את תור קבלתם לעבודה.
(ב) הזכות בידי בעל המפעל, תוך שלושה ימים מהיום שבו הגיעה לידיעתו החלטת תקבע לשכת שירות התעסוקה [במקור: לשכת העבודה], לערער עליה לפני ועדת תעסוקה מתוך נימוק שצורך משקי מחייב שינוי החלטת תקבע לשכת שירות התעסוקה [במקור: לשכת העבודה]. החלטת ועדת התעסוקה היא סופית.
11. גדר אפשרות מעשית [תיקון: תשל״ז]
(א) בבירור השאלה אם דבר הוא בגדר אפשרות מעשית, אין להביא בחשבון אלא –
(1) תמורות יסודיות שחלו במפעל, מאז התגייסותו של החייל המשוחרר, מחמת נזקים לבנינים או לציוד, או מחמת שינויים מהותיים בתהליכי הייצור, או מחמת צמצום ניכר, לא עונתי ואף לא ארעי, שחל בהיקף העבודה;
(2) מחלה או מום שהחייל המשוחרר לקה בהם מאז התגייסותו והפחיתו במידה של ממש את כשרו לעבוד.
(ב) יש לראות קבלת חייל משוחרר לעבודה או העסקתו כדבר שהוא בגדר אפשרות מעשית, אף אם קבלת החייל המשוחרר או העסקתו לא תיתכן אלא אם עובד שהתחיל לעבוד במפעל אחרי התגייסותו של החייל המשוחרר יפנה את מקומו לחייל המשוחרר. הוא הדין – אף אם לרגל צמצום בהיקף העבודה במפעל, שחל לאחר התגייסותו של החייל המשוחרר, לא תיתכן קבלת החייל המשוחרר או העסקתו אלא אם עובד שזכויותיו על פי חוקת התור של לשכת שירות התעסוקה [במקור: לשכת העבודה] פחותות מזכויותיו של החייל המשוחרר יפנה את מקומו לחייל המשוחרר.
(ג) כל אימת שתתעורר השאלה אם דבר הוא בגדר אפשרות מעשית, על בעל המפעל הראיה שהדבר איננו בגדר אפשרות מעשית.
12. זכויות ותק
חייל משוחרר שנתקבל לעבודה על פי סעיף 6 במפעל שבו נתונות לעובד או למי שהיה עובד, זכויות התלויות בותק בעבודה, בין בתוקף החוק או על פי הנוהג או מכוח חוזה עבודה, קיבוצי או אחר, ובין באופן אחר – התקופה שבין התגיסותו ובין קבלתו לעבודה כאמור, דינה, לצורך חישוב הותק בעבודה, כדין תקופת עבודה במפעל.
13. דין חייל משוחרר שנתקבל שלא על פי בקשה
חייל משוחרר שסמוך לפי התגיסותו היה עובד קבוע במפעל, ולאחר שחרורו התחיל לעבוד בו שלא על פי בקשה לפי סעיף 7, דינו כדין חייל משוחרר שנתקבל לעבודה על פי בקשה כאמור.
פרק שלישי: זכות עבודה לבני משפחת חיילים נפטרים ונכי מלחמה
14. פירושים [תיקון: תשנ״ח]
(א) ואלה בני משפחתו של אדם שעליהם חל פרק זה:
(1) אשה או בעל;
(2) בנים ובנות, ובנים ובנות חורגים, שבזמן הקובע היה מחסורם עליו;
(3) הורים, שבזמן הקובע היתה על האדם לפחות מחצית מחסורם או שעלו ארצה אחרי הזמן הקובע.
(ב) ואלה בני אדם שמתו בשירות, לצורך פרק זה:
(1) חייל שמת בתקופת שירותו הצבאי;
(2) חייל משוחרר שמת תוך שנה אחת מיום שחרורו מחמת מחלה שלקה בה או שהחמירה, או מחמת חבלה שנחבל, בתקופת שירותו הצבאי;
(3) אדם שמת בהיותו בשירות חלקי;
(3א) אדם שמת בהיותו בשירות מילואים, כמשמעותו בחוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ״ו–1986 (להלן – שירות מילואים);
(4) אדם שמת תוך שנה אחת מיום היותו בשירות חלקי, מחמת מחלה שלקה בה או שהחמירה, או מחמת חבלה שנחבל, בהיותו בשירות החלקי.
(ג) הזמן הקובע הוא:
(1) לגבי חייל או חייל משוחרר - סמוך לפני התגייסותו;
(2) לגבי אדם בשירות חלקי – שעת שירותו החלקי;
(3) לגבי אדם בשירות מילואים – שעת שירותו במילואים.
15. חובה לקבל בן־משפחה לעבודה
(א) היה אדם בזמן הקובע עובד קבוע במפעל ומת בשירות או היה לנכה מלחמה, חייב בעל המפעל, בהתאם להוראות פרק זה, לקבל לעבודה אחד מבני משפחתו של אותו אדם, אם אותו בן־משפחה מתאים לעבודה שבה עבד אותו אדם בזמן הקובע או לעבודה אחרת הפנויה במפעל.
(ב) סעיף זה לא יחול במקרה שהאדם שמת בשירות או שהיה לנכה־מלחמה קיבל בזמן הקובע פיצויי־פיטורים מבעל המפעל. כן לא יחול סעיף זה במקרה שאותו אדם או הבאים תחתיו קיבלו אחרי הזמן הקובע פיצויי־פיטורים על פי הסכם בתום לב עם בעל המפעל.
16. הבקשה [תיקון: תשל״ז]
(א) בן־משפחה התובע לעצמו זכות להתקבל לעבודה במפעל על פי סעיף 15, יגיש בקשה לבעל המפעל, באמצעות לשכת שירות התעסוקה [במקור: לשכת העבודה].
(ב) הבקשה תוגש –
(1) תוך שלושה חדשים מיום קבלת הודעה על המות – אם המדובר הוא בבן־משפחה של חייל שמת בתקופת שירותו הצבאי או באדם שמת בהיותו בשירות חלקי;
(2) תוך שלושה חדשים מיום המות – אם המדובר הוא בבן־משפחה של אדם אחר שמת בשירות;
(3) תוך שלושה חדשים מיום השחרור – אם המדובר הוא בבן־משפחה של נכה מלחמה שהוא חייל משוחרר;
(4) תוך שלושה חדשים מיום תום הטיפול הרפואי בנכה המלחמה – אם המדובר הוא בבן־משפחה של נכה מלחמה שהיה בשירות חלקי.
(ג) אין לפסול בקשה שהגשתה במועדה נמנעה מסיבה מספקת, ובלבד שהוגשה תוך שלושים יום לאחר שניטלה המניעה.
(ד) בבקשה ייקבע יום מסויים, בתוך שלושים יום מיום הגשתה, שבו מוכן המבקש להתחיל בעבודה.
17. סמכות לשכת שירות התעסוקה [במקור: לשכת העבודה] [תיקון: תשל״ז]
(א) היו בני משפחה אחדים של אותו אדם תובעים לעצמם זכות להתקבל לעבודה במפעל על פי סעיף 15, תקבע לשכת שירות התעסוקה [במקור: לשכת העבודה] למי מהם תינתן הזכות, ואין עוררים על החלטתה.
(ב) בקביעת בן־המשפחה אשר לו הזכות, כאמור, תתן לשכת שירות התעסוקה [במקור: לשכת העבודה] את דעתה על מצבם הכלכלי של כלל בני המשפחה.
18. דין בן־משפחה
בן משפחה אשר לו זכות להתקבל לעבודה במפעל על פי סעיף 15, יחולו עליו הסעיפים 8, 9, 10, 11 ו־13, בשינויים ובתיאומים לפי הענין, כאילו היה חייל משוחרר אשר לו זכות להתקבל לעבודה באותו מפעל על פי סעיף 6.
[תיקון: תשל״ז־2]פרק רביעי: זכות קדימה בשליחה לעבודה
19. חייל משוחרר משירות סדיר [תיקון: תשל״ז־2]
(א) בסעיף זה, ”חייל משוחרר משירות סדיר“ – למעט –
(1) מי שחל עליו הפרק השני מכוח האמור בסעיף 5א;
(2) מי שקיבל פיצויי פיטורים מבעל המפעל בנסיבות המפורטות בסעיף 6
(ב) לחוק זה או בסעיף 11
(ג) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ״ג–1963.
(ב) לחייל משוחרר משירות סדיר תהא תוך שנה אחת מיום השחרור זכות קדימה להישלח לעבודה במקום עבודה במפעל שבו היה מועסק ארבעה שבועות רצופים לפחות סמוך לפני תחילת השירות; זכות הקדימה כאמור בסעיף קטן זה תהיה עדיפה על פני זכות קדימה על פי סעיף 33 וכן על פני כל הוראה בחוק שירות התעסוקה, תשי״ט–1959, ובתקנון השירות שנקבע לפי אותו חוק.
פרק חמישי: מנגנון ביצוע
20. ועדות תעסוקה [תיקון: תשס״ב, תשס״ט]
(א) שר הבטחון ימנה ועדות תעסוקה לצורך חוק זה; יושבי ראש הועדות יתמנו בידי שר המשפטים לאחר התייעצות עם שר הביטחון.
(ב) ועדת תעסוקה יכולה להיות כללית, או מיוחדת לשטח מסויים או לענף תעסוקה מסויים.
(ג) כל ועדת תעסוקה תהיה של ארבעה חברים והם: אחד הכשיר לכהן כשופט בית משפט השלום ואשר אינו נמנה עם המפורטים להלן, והוא יהיה היושב ראש, אחד שהוא עובד הלשכה להכוונת חיילים משוחררים במשרד הביטחון והוא ירכז את עבודת הועדה (בחוק זה – מרכז עבודת הועדה), אחד יתמנה מתוך מועמדים שיוצעו על ידי ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה, ואחד יתמנה מתוך מועמדים שיוצעו על ידי ארגוני נותני עבודה רפרזנטטיביים במדינה.
(ג1) יושב ראש ועדת התעסוקה ימונה לתקופה אחת בלבד של שש שנים.
(ג2) חבר ועדת התעסוקה ימונה לתקופה של שלוש שנים, וניתן לשוב ולמנותו לתקופות כהונה נוספות כאמור.
(ד) הודעה על מינוי ועדת תעסוקה ועל כתבתה תפורסם ברשומות.
21. סמכויות ועדת תעסוקה [תיקון: תשס״ב, תשס״ח, תשפ״ד]
(א) אדם הטוען שחוק זה מקנה לו זכויות ושזכויותיו אלה הופרו (הנקרא להלן ”תובע“), רשאי תוך זמן המתקבל על הדעת לפנות לועדת תעסוקה בבקשה שתפסוק בכל ענין הנוגע לזכויותיו האמורות.
(א1) מרכז עבודת הועדה ישלח לנתבע, בדואר רשום או בפקסימיליה, העתק מהבקשה סמוך להגשתה, בצירוף הודעה כי הוא רשאי להגיש לועדה את תשובתו בכתב וכי החל בתום עשרה ימים מיום משלוח העתק הבקשה לנתבע, רשאית הועדה להפעיל את סמכויותיה לפי חוק זה אף בלא קבלת תשובתו; שר הביטחון רשאי לקבוע דרכים נוספות למשלוח העתקי בקשות לפי סעיף קטן זה, וכן לקבוע נהלים למשלוח.
(ב) ועדת תעסוקה צריכה, ככל האפשר, לדון ולפסוק בכל בקשה תוך חמשה עשר יום מיום הגשתה.
(ג) מצאה ועדת תעסוקה שבעל מפעל לא קיים חובה המוטלת עליו כלפי התובע לפי חוק זה (בחוק זה – הנתבע), תיתן אחד מאלה:
(1) בהסכמת התובע – צו המורה לנתבע לקבל או להחזיר, לפי הענין, את התובע לעבודה, בתנאים, בזמן ובמקום שתקבע (בחוק זה – צו להעסקה);
(2) צו המורה לנתבע לשלם לתובע, במועד שתקבע, פיצויים בסכום השווה לחמש פעמים שכר העבודה שהתובע קיבל או שהיה זכאי לקבל בעבור חודש העבודה שבסמוך לפני הפרת זכותו, ולגבי תובע שפוטר בניגוד להוראות סעיף 41א או 41א2 – פיצויים בסכום האמור או בסכום השווה לחמש פעמים השכר הממוצע כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ״ה–1995, לפי הגבוה מהם; ואולם רשאית הועדה להחליט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצויים בסכום אחר שתקבע; לענין חישוב שכר העבודה לפי פסקה זו יחולו הוראות סעיף 13ב והתקנות שלפי סעיף 13 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ״ג–1963 (בחוק זה – צו לפיצויים);
(3) צו להעסקה וצו לפיצויים, כאחד (בחוק זה – צו משולב), ואולם סכום הפיצויים בצו משולב ייקבע, על אף הוראות פסקה
(2) , רק בהתאם לנזק שנגרם לתובע בפועל עקב הפיטורים שלא כדין; בהערכת הנזק שנגרם לתובע לענין צו משולב תשקול הועדה, בין השאר, הפסד שכר עבודה, נזקים כספיים אחרים עקב הפסד השכר בזמן שחלף ממועד הפרת הזכות וכן פגיעה בשמו הטוב או במוניטין של התובע ועגמת הנפש שנגרמה לו.
(ד) נתנה ועדת תעסוקה צו מהצווים שלפי סעיף קטן
(ג) תורה בו כי הנתבע יישא בהוצאות התובע בשל ההליך בסכום שקבעה; דין הוצאות שקבעה הועדה לפי סעיף קטן זה כדין פיצויים שנקבעו לפי חוק זה.
(ה) לסכום הפיצויים וההוצאות שציוותה ועדת תעסוקה ושלא שולמו במועד, ייווספו ויהיו לחלק מהצו, הפרשי הצמדה כמשמעותם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ״א–1961, וכן ריבית צמודה, כמשמעותה בחוק האמור, בכפל השיעור הקבוע בסעיף 10א
(א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ״ז–1967, מהמועד שנקבע בצו לתשלום ועד למועד הפירעון בפועל.
21א. אכיפת הצווים [תיקון: תשס״ב]
(א) צו להעסקה, בין בצו יחיד ובין בצו משולב, וכן צו זמני כמשמעותו בסעיף 26, שנתנה ועדת תעסוקה, דינם לענין סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט (בסעיף זה – הפקודה), כדין צו שניתן על ידי בית דין אזורי לעבודה; לשופט בית הדין האזורי לעבודה תהא הסמכות לפי סעיף 6 לפקודה לענין הצווים כאמור שניתנו על ידי ועדת תעסוקה או על ידי בית הדין, ולענין סעיף 8 לפקודה יהיו לבית הדין הארצי לעבודה, במותב של שלושה שופטים, הסמכויות של בית המשפט העליון.
(ב) עשה בית הדין שימוש בסמכותו לפי סעיף 27
(א)
(1) , לא יעשה שימוש בסמכותו לפי הוראות סעיף זה.
22. [תיקון: תשכ״ט]
(בוטל).
23. זכות ערעור [תיקון: תשכ״ט, תשס״ב, תשס״ט, תשפ״ד, תשפ״ו]
(א) על כל החלטה ועל כל צו של ועדת תעסוקה אפשר לערער לפני בית דין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה, תשכ״ט–1969 (להלן – בית דין אזורי) תוך עשרים ימים מיום מסירת ההודעה על ההחלטה או הצו לתובע ולנתבע.
(ב) זכות הערעור ניתנת:
(1) לתובע;
(2) לנתבע;
(3) לארגון העובדים שהתובע נמנה עמו;
(4) לארגון העובדים שעמו נמנה המספר הגדול ביותר של עובדים במפעלו של הנתבע;
(5) לארגון נותני העבודה שהנתבע נמנה עמו.
(ב1) כל מי שהיה צד להליך לפי סעיף 21 ואינו המערער יהיה משיב בערעור – למעט ועדת התעסוקה, ובערעור על החלטת ועדת תעסוקה לפי סעיף 41א
(ב) – גם ועדת התעסוקה; כן רשאים להצטרף כמשיבים הארגונים המפורטים בסעיף קטן
(ב)
(3) עד
(5) .
(הוראת שעה מיום 29.4.2026 עד 30 יום מסיום תקופת תוקפה של ההכרזה על מצב מיוחד בעורף): כל מי שהיה צד להליך לפי סעיף 21 ואינו המערער יהיה משיב בערעור – למעט ועדת התעסוקה, ובערעור על החלטת ועדת תעסוקה לפי סעיף 41א
(ב) או סעיף 41א2
(ו) או
(ז) , בתקופת תוקפו של הסעיף – גם ועדת התעסוקה; כן רשאים להצטרף כמשיבים הארגונים המפורטים בסעיף קטן
(ב)
(3) עד
(5) .
(ג) אין להתחיל בדיון בפני בית דין אזורי לפני תום תקופת הערעור, ואם הוגשו בענין אחד יותר מערעור אחד, יאוחדו כל הערעורים הנוגעים לאותו ענין ויישמעו כאחד.
(ד) בית דין אזורי צריך, ככל האפשר, לדון ולפסוק בכל ערעור תוך חמשה עשר יום מתום תקופת הערעור.
24. סמכויות בית דין אזורי [תיקון: תשכ״ט]
בית דין אזורי רשאי לדחות את הערעור, או לבטל את ההחלטה או את הצו שעליו מערערים ולהחליט כל החלטה ולתת כל צו שועדת תעסוקה מוסמכת להם.
25. יועצים [תיקון: תשי״ב, תשכ״ט]
(א) שר העבודה רשאי למנות יועץ לכל ועדת תעסוקה.
(ב) הודעה על כל מינוי על פי סעיף זה תפורסם ברשומות.
(ג) נתמנה יועץ לועדת תעסוקה, יודיע יושב ראש הועדה ליועץ בעוד זמן על המועד של כל דיון בפני הועדה.
(ד) היועץ רשאי להשתתף בכל דיוני הועדה בזכות דעה מייעצת.
26. סמכויות עזר [תיקון: תשכ״ט, תשס״ב]
(א) לועדת תעסוקה סמכויות כסמכויותיה של ועדת חקירה, שנתמנתה לפי פקודת ועדות החקירות, ושהוענקו לה כל הסמכויות שניתן להעניק לועדת חקירה כזאת על פי סעיף 5 לפקודה האמורה.
(ב) ועדות תעסוקה לא יהיו קשורות בדקדוקי דיון ובדיני ראיה, אלא יפעלו בדרך שתיראה להן כמועילה ביותר לבירור השאלות השנויות במחלוקת.
(ג) כל ועדת תעסוקה מחליטה את החלטותיה ברוב דעות. היו הדעות שקולות, תהיה ליושב ראש הועדה דעה מכרעת.
(ד) כל ועדת תעסוקה תקבע את סדרי דיוניה ועבודתה במידה שלא נקבעו בחוק זה ובתקנות שיותקנו על פיו.
(ה)
(1) ועדת תעסוקה רשאית, בכל עת עד לסיום ההליך לפניה, לבקשת התובע או ביזמתה, לצוות על הנתבע, בצו, להחזיר את התובע לעבודתו אצל הנתבע; צו לפי פסקה זו יעמוד בתוקפו עד לסיום ההליך לפני הועדה או עד למועד מוקדם מזה שקבעה (בחוק זה – צו זמני);
(2) צו זמני לא יינתן אלא בהתקיים כל אלה:
(א) חלף המועד למתן תשובת הנתבע לפי סעיף 21
(א1) ;
(ב) ועדת התעסוקה סבורה, על סמך הנתונים שלפניה, כי קיים בסיס לכאורה להניח שהנתבע פיטר את התובע בניגוד להוראות חוק זה;
(ג) אי מתן צו זמני עלול להגדיל את נזקי התובע או להכביד על החזרת התובע לעבודה בסיום ההליך;
(ד) לענין צו זמני ביזמת הועדה – התובע הסכים למתן הצו.
26א. ניגוד ענינים בבקשה מסוימת [תיקון: תשס״ב]
(א) חבר ועדת תעסוקה לא ידון בבקשה מסוימת, אם הוא עלול להימצא, במישרין או בעקיפין, במצב של ניגוד ענינים בין תפקידו כחבר ועדת התעסוקה לבין ענין אחר שלו; לענין זה –
”ענין אחר“ – לרבות ענין של קרוב של חבר ועדת התעסוקה או ענין של גוף שחבר ועדת התעסוקה, או קרובו, הם מנהלים או עובדים אחראים בו, או ענין של גוף שיש להם בו חלק – בהון המניות, בזכות לקבל רווחים, בזכות למנות מנהל או בזכות הצבעה;
”קרוב“ – בן זוג, הורה, ילד אח או אחות או אדם