(1) פקודה זו תקרא ”פקודת המסחר עם האויב, 1939“.

(2) פקודה זו רואין אותה כאילו קבלה תוקף ביום שלושה בספטמבר, אלף תשע מאות ושלושים ותשע.

(1) בפקודה זו יהיו למונחים הבאים הפירושים שלצדם:–

(2) לצרכי כל פעולות משפטיות שינקטו בהן עפ״י פקודה זו או המתעוררות מתוך פקודה זו, הרי תעודה מאת שר האוצר המציינת כי איזה שטח נתון או היה נתון לריבונותה של איזו מעצמה או תפוס על ידה, או ביחס לזמן שבו נעשה אותו שטח נתון לאותה ריבונות או לאותה תפיסה, או חדל להיות כך, תשמש עשות סופית על העובדות המצויינות באותה תעודה.

(3) כשיבואו לדון אם איזה אדם היה אויב או נתין אויב, לצרכי פקודה זו, אין לקחת בחשבון כל מצב־ענינים שהיה קיים לפני התחלת התוקף של פקודה זו.

(4) לצרכי פקודה זו, יחשב אדם כמנהלו של גוף מאוגד אם הוא תופס באותו גוף משרה של מנהל, ויהא כינויו מה שיהיה; ולצרכי הוראות פקודה זו הדנות בעברות הנעשות ע״י גוף־מאוגד, רואין אדם כמנהלו של גוף מאוגד אם הוא אדם שמנהלי אותו גוף פועלים לפי הוראותיו:

(1) כל הסוחר או מנסה לסחור עם האויב בגדר מובנה של פקודה זו יאשם בעברה על מסחר עם האויב, ויהא צפוי, בצאתו חייב בדין –

(4) לחוק העונשין, התשל״ז–1977 (בפקודה זו – חוק העונשין), ואם נעברה העבירה בידי תאגיד – כפל הקנס האמור;

(2) לצרכי פקודה זו, רואין אדם כאילו סחר עם האויב –

(3) כל מקום בסעיף זה שנזכר בו האויב יובן כאילו כלול במונח זה אדם הפועל בשם האויב.

(3א) בכל משא־ומתן משפטי על עבירה של מסחר עם האויב, תשמש העובדה, כי תעודה כל־שהיא נשלחה אל, או נרשמה עליה, כתבתו של אדם בארץ אויב, עדות כנגד כל אדם, שהיה צד לשילוח אותה תעודה, כי אדם שאליו נשלחה התעודה היה אויב, אלא־אם הוכח היפוכו של דבר.

(4) תביעה פלילית על עברה על מסחר עם האויב לא תוגש אלא ע״י היועץ המשפטי לממשלה או בהסכמתו:

(1) בהתחשב עם הוראות סעיף זה, יכלול המונח ”אויב“, לצורך פקודה זו –

(2) רשאי שר האוצר להורות בצו כי כל אדם שיפורט בצו וכל זמן שיפורט כן, יחשב כאויב לצורך הפקודה:

(1) רשאי שר האוצר, אם הוא מוצא כי יש לעשות כן כדי להבטיח את המלוי אחר סעיף 3 מפקודה זו, להרשות בצו כתוב לאדם שיפורט בצו (שיקרא לקמן בסעיף זה בשם ”מבקר“) לבקר כל ספרים או מסמכים השייכים לאדם ששמו נזכר בצו או הנתונים לפקוחו, ולדרוש מאותו אדם ומכל אדם אחר למסור לו כל ידיעות הנמצאות ברשותו ביחס לכל עסק המתנהל ע״י האדם הנ״ל, ככל שידרוש המבקר, ולצורך הנ״ל רשאי המבקר להכנס לכל בנין המשמש לצרכי אותו עסק.

(2) אם נראה לו לשר האוצר על יסוד דו״ח שהוגש ע״י מבקר בקשר עם איזה עסק כי לצורך המלוי אחר סעיף 3 מפקודה זו יש להעמיד את העסק תחת פיקוח, רשאי יהא למנות אדם (שיקרא לקמן בסעיף זה בשם ”מפקח“) שיפקח על העסק וסמכויות תנתנה לו ככל אשר יקבע שר האוצר.

(3) כל מי שאינו ממציא, בלא סבה מספקת, איזה מסמך או ידיעות למבקר או למפקח שהוא נדרש להמציאם על ידם כחוק, יהא צפוי לקנס שלא יעלה על חמשים לירות או למאסר של לא יותר מששה חדשים או לקנס ולמאסר כאחד.

(4) כל אדם שמתוך כונה להתחמק מהוראות סעיף זה, הוא משמיד או משחית או מטשטש כל ספר או מיסמך אחר שמבקר או מפקח רשאי לבקרם או יהא רשאי לבקרם עפ״י סעיף זה, הרי

(5) מקום שמינה שר האוצר בודק (מבקר) או משגיח (מפקח) לפי הסעיף הזה, יוצאו כל שכר, שניתן לבודק או למשגיח, וכל יציאות, חישובים והוצאות שהוציאו הבודק או המשגיח, הכול לפי העניין, וכל יציאות, חישובים או הוצאות אחרות כל־שהם, שהוצאו בקשר אל פיקוח והשגחה על עבודתו של אותו בודק או משגיח – כדי אותו סכום שיהיו שר האוצר או כל אדם שהרשהו על־כך, עשויים לאשרו – מתוך האקטיב (הנכסים) של העסק או של האדם אשר בגינו נתמנו הבודק או המשגיח, והחל מתאריכה של אותה תעודת־אישור יהיו שעבוד על אותו אקטיב, שתהיה לו זכות־בכורה לגבי כל שעבודים אחרים על אותו אקטיב.

(3) לחוק העונשין.

(1) דיווחים שיתקבלו לפי סעיף זה ברשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור יישמרו במאגר המידע שהוקם לפי סעיף 28 לחוק איסור הלבנת הון; העברת מידע שהתקבל לפי סעיף זה או לצורך אכיפת הוראות פקודה זו ממאגר המידע, תיעשה לפי הוראות חוק איסור הלבנת הון.

(2) אדם שהגיע אליו מידע לפי פסקה

(1) , תוך כדי מילוי תפקידו או במהלך עבודתו, ישמרנו בסוד, לא יגלה אותו לאחר ולא יעשה בו כל שימוש, אלא לפי הוראות חוק איסור הלבנת הון או לפי צו בית משפט; מי שגילה מידע שהגיע אליו או עשה בו שימוש, בניגוד להוראות פסקה

(1) , דינו – מאסר שלוש שנים או קנס כאמור בסעיף 61

(3) לחוק העונשין; הגורם ברשלנות לגילוי מידע לאחר, בניגוד להוראות פסקה

(1) , תוך הפרת הוראה מהוראות שנקבעו לאבטחת מידע לפי חוק איסור הלבנת הון, או תוך הפרת כלל או נוהל שקבע ראש הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור לפי הוראות כאמור, דינו – מאסר שנה או קנס כאמור בסעיף 61

(2) לחוק העונשין.

(1) כל העברה של נושא תביעה שנעשתה ע״י האויב או בשמו לא יהא לה תוקף באופן המקנה לאיזה אדם כל זכויות או תרופות משפטיות בקשר עם נושא התביעה, אלא בהסכמתו של שר האוצר; ושום העברה של תעודה העוברת לסוחר שנעשתה ע״י האויב או בשמו, ושום העברה של תעודה כנ״ל שלאחר מכן לא יהא לה תוקף באופן המקנה כל זכויות או תרופות על התעודה כנגד כל צד, אלא בהסכמתו של שר האוצר.

(2) הסעיף־הקטן הקודם יחול בקשר עם העברה של כל תלוש או בטחון אחר שהוא בן־העברה ע״י מסירה, ואינם תעודה העוברת לסוחר, כדרך שהוא חל על כל העברה של נושא־תביעה.

(3) אם מתכוון כל אדם למלא איזו התחייבות שהוא פטור מלמלאה עפ״י סעיף זה ע״י תשלום או בדרך אחרת, כשהוא יודע את המסיבות שבתוקפן הוא פטור כן, רואין אותו אדם כאילו סחר ע״י כך עם האויב:

(4) מקום שהוגשה תביעה על כל אדם בקשר עם תעודות העוברות לסוחר או נושא תביעה, ויש לאותו אדם סיבה מספקת להאמין כי אילו סילק את סכום התביעה היה עובר על ידי כך עברה על המסחר עם האויב, רשאי יהא אותו אדם לשלם לבית המשפט המחוזי כל סכום אשר אלמלא הוראות סעיף־קטן

(1) מסעיף זה היה חייב בתשלומו בקשר עם התביעה, ומיד לאחר כך ינהגו באותו סכום, בהתחשב עם תקנות בית המשפט, בהתאם לכל צו מאת בית המשפט, והתשלום הנ״ל ישמש בידי אותו אדם קבלה מספקת לכל צורך שהוא.

(5) שום דבר האמור בסעיף זה לא יחול על נירות־ערך שחל עליהן הסעיף דלקמן.

(1) אם –

(2) תעודות־מניות, תעודות־הון, או שטרי־ערובה, שהם תעודות או שטרות הנפרעים למוכ״ז, לא יוצאו בקשר עם נירות־ערך שסעיף זה חל עליהם, דהיינו נירות־ערך הרשומים או כתובים על שמו של אויב או בשמו של אדם הפועל בשמו או לטובתו.

(3) כל העובר על הוראות סעיף זה יהא צפוי למאסר לא יותר מששה חדשים או לקנס של לא יותר ממאה לירות או למאסר ולקנס כאחד.

(4) סעיף זה חל על נירות הערך דלקמן, דהיינו, תשלומים שנתיים, תעודות־הון, תעודות־מניות, שטרי־ערובה, אגרות־חוב או הון של אגרות־חוב הרשומים או כתובים בכל פנקס, פנקס־סניף או בכל ספר אחר המתנהלים בישראל.

(1) קנית מטבעות האויב תחשב כמסחר עם האויב.

(2) הבטוי ”מטבעות האויב“ שבסעיף זה פירושו כל אותם שטרות הכסף או המטבעות העוברים לסוחר כמחזור מטבעות ושטרות בכל שטח הנתון לריבונותה של מעצמה הנמצאת במצב מלחמה עם מדינת ישראל, והוא אינו שטח התפוס ע״י מדינת ישראל או ע״י מעצמה שהיא בת־ברית עם מדינת ישראל, וכל שאר שטרות ומטבעות ששר האוצר יכריזם בצו, באותה שעה, כמטבעות האויב.

(1) כדי למנוע תשלום כסף לאויב וכדי לשמור על נכסי האויב עד לסידורים שייעשו עם חתימת חוזה השלום, רשאי שר האוצר למנות אפוטרופסים על נכסי האויב בישראל, והוא רשאי בצו –

(1א) הזכויות, הכוחות, החובות וההתחייבויות, ששר האוצר רשאי להעניקם ולהטילם על אפוטרופסים על רכוש אויב, לפי סעיף־קטן

(1) , יכללו – מקום שמתלבן לשר האוצר כי מן המועיל שעסק כל־שהוא יתנהל או יוסיף להתנהל בישראל או ממנה – אותם זכויות, כוחות, חובות והתחייבויות ביחס לרכוש ולכסף, הנזכרים בפסקה

(1) הנ״ל, שיהיו נחוצים או מועילים – לדעתו של שר האוצר – על־מנת לאפשר את הנהלתו של אותו עסק כנ״ל.

(2) אם פנה אפוטרופוס בדרישה או נתן הוראה לכל אדם בקשר אם איזה כספים או רכוש, ולאותה דרישה או הוראה צורפה תעודה מאת האפוטרופוס האומרת כי הכסף או הרכוש הם כסף או רכוש שצו עפ״י סעיף זה חל עליהם, תשמש התעודה עדות על העובדות הכתובות בה, ואם מלא אותו אדם אחרי הדרישה או ההוראה, לא יהא צפוי לכל משפט ולא יאחזו נגדו בכל צעדים משפטיים אחרים מחמת זה בלבד שמלא אחריהן כאמור.

(3) מקום שבהתאם לצו שניתן עפ״י סעיף זה, –

(4) צו כל־שהוא, לפי הסעיף הזה, תהיה לו נפקות למרות כל דבר האמור בפקודה כל־שהיא, שאושרה לפני הפקודה הזאת, ויהיה נודע לו תוקף החל מאותו תאריך (בין בעבר ובין בעתיד), שיהיה עשוי להיקבע באותו צו; מקום שלא נקבע תאריך כזה בצו, יהיה לו תוקף מיום פרסומו ברשומות.

(5) אם שלם כל אדם חוב או עסק בכל רכוש שאיזה צו עפ״י סעיף זה חל עליהם שלא בהתאם להוראות אותו צו, הרי צפוי אותו אדם למאסר של לא יותר מששה חדשים או לקנס לא יותר ממאה לירות או למאסר ולקנס כאחד, והתשלום או העסק יהיו בטלים.

(6) אם לא מסר כל אדם כל מיסמך או ידיעות בהתאם לדרישות צו עפ״י סעיף זה, שהוא נדרש להגישם עפ״י הצו, הרי יהא אותו אדם צפוי לקנס שלא יעלה על עשר לירות בעד כל יום שבו הוא