1. פירושים [תיקון: תשי״ד, תשי״ח, תשכ״ב, תשל״א, תשל״ו, תש״ן, תשע״ז]
בחוק זה –
”המנהל“ פירושו – מנהל המכס והבלו;
”טובין“ – לרבות מעלית, הסקה מרכזית וריהוט כשהם מותקנים במבנה, וכן טובין אחרים כשהם מותקנים במבנה, ששר האוצר קבע בצו, באישור מוקדם של הכנסת בדרך החלטה, שהם טעוני מס בתור מותקנים;
”טובין טעוני מס“ – טובין ששר האוצר קבע אותם כך בצו לפי סעיף 3;
”שירות“ – שירות הניתן בידי אדם כעסק או כמשלח־יד ולרבות –
(1) הענקת רשות שימוש בנכס או העברתה, למעט החכרת מקרקעין או שכירות מקרקעין פרט לשכירות שבאה במטרה להציג דברי פרסומת או ראווה בלבד ופרט לשכירות בבית מלון, בפנסיון או בבית אירוח אחר;
(2) העברת זכות יוצרים או מתן רשות לשימוש –
(א) בתכניות אדריכליות או הנדסיות, בשרטוטים ובמפות;
(ב) ביצירה מוסיקלית, ספרותית, דרמתית או אמנותית או בתצלום, הכל לצרכי פרסומת או אגב מתן שירות פרסום;
(3) העברת זכויות במדגם או בעיצוב או מתן רשיון לשימוש בהם או העברת רשיון כאמור, למעט מכירת זכויות במדגם או בעיצוב שסעיף 125 לפקודת מס הכנסה חל עליה;
(4) שעשוע ציבורי כמשמעותו בפקודת השעשועים הציבוריים, 1935;
”עוסק“ פירושו – אדם העוסק במכירת טובין טעוני מס או בייצורם אם לשם מכירתם ואם לכל צורך אחר, וכן קבלן;
”קבלן“ – אדם המקבל על עצמו, בתמורה, לבצע עבודת בניה או סלילה, או אדם העוסק בביצוע עבודות כאמור לצרכי עסק;
”נותן שירות“ – אדם הנותן שירות טעון מס;
”מכירה“, לענין טובין טעוני מס – לרבות העברת בעלות בכל דרך שהיא, וכן לרבות מקח־אגב־שכירות, שכירות שהיא עסקו של המשכיר או חלק מעסקו או קשורה עם עסקו, שימוש לצרכי מסחר, מסירת טובין לידי אדם שסיפק חמרים לייצורה, ומסירת טובין בעמלה מאת עוסק באותם טובין, וכן קבלת טובין לאחר שנעשו בהם פעולת ייצור, וייצור טובין, אשר שר האוצר באישור ועדת הכספים של הכנסת קבע אותם בצו, בידי אדם לצורך עצמי;
”שימוש לצרכי מסחר“, לענין טובין טעוני מס – שימוש בטובין לכל צורך שהוא, לרבות צורך עצמי, בידי המחזיק באותם טובין או בדומה להם לצרכי עסק, ושימוש בידי היצרן שלהם או הסיטונאי שלהם לצרכי עסקם הקמעוני;
”העברת בעלות“, לגבי טובין טעוני מס – לרבות העברת בעלות המותנית בתשלום המחיר במלואו, אך למעט העברה מכוח החוק והעברה שהוכח עליה להנחת דעתו של המנהל כי היא מתנה שניתנה בתום לב על ידי אדם שאינו עוסק בייצור הטובין הניתנים במתנה או במכירתם;
”ייצור“, לרבות כל פעולה שבמהלך הייצור ובכלל זה הרכבת חלקים וכן כל פעולת השבחה ששר האוצר קבע אותה בצו כפעולת ייצור לענין חוק זה;
”יצרן“ – מי שעסקו או חלק מעסקו ייצור;
”קמעונאי“ – מי שעסקו הוא מכירת טובין מתוצרת זולתו לצרכנים בלבד, או גם למי שאינם צרכנים ובלבד שהיקף המכירות למי שאינם צרכנים הוא בלתי ניכר או שהן נעשות באקראי בלבד;
”סיטונאי“ – מי שעסקו או חלק מעסקו מכירת טובין מתוצרת זולתו למי שאינו צרכן;
”צרכן“ – מי שרוכש טובין שלא למטרת מכירה או ייצור, למעט מי שנקבע לגביו בצו כי לא יראוהו כצרכן;
”מכירה בסיטונות“ – מכירת טובין לקמעונאי, ליצרן או לקבלן, וכן מכירת טובין לצרכן בכמויות גדולות;
”מחיר לצרכן“ – (נמחקה);
”מכירה בקמעונות“ – מכירת טובין בידי קמעונאי;
”חוק מע״מ“ – חוק מס ערך מוסף, התשל״ו–1975;
”שנת מס“ – תקופה של שנים עשר חדשים רצופים שתחילתה ב־1 בינואר;
”יבואן בהסדר“ – מי שבידו אישור לפי סעיף 6א;
”חוק זה“, לרבות התקנות שהותקנו והצווים שניתנו על פיו.
2. הטלת מס קניה [תיקון: תשי״ד, תשכ״ב, תשל״ו]
(א) מס קניה (להלן – המס) יוטל על יבואם ועל מכירתם של טובין טעוני מס, פרט לטובין שהובאו בידי עוסק רשום לגביהם לפי סעיף 6 או שנמכרו לידי עוסק כזה כמלאי לצורך עסקיו, וכן על מתן שירות טעון מס.
(ב) שר האוצר רשאי, בצו, להטיל את המס על החזקת מלאי של טובין טעוני מס כשהם מוחזקים בידי עוסק לצרכי עסק, פרט למלאי טובין שבידי עוסק רשום לגביהם לפי סעיף 6.
3. קביעת טובין טעוני מס ושיעורי המס [תיקון: תשי״ד, תשי״ח, תשכ״ב, תשל״ו, תשס״ז]
(א) שר האוצר רשאי לקבוע בצו טובין טעוני מס שלא מן הסוגים המפורטים בתוספת, וכן לקבוע את שיעורי המס המוטלים עליהם באחוזים ממחירם הסיטוני או – לגבי דלק, טבק ומוצריהם – ממחירם הסיטוני או ממחירם לצרכן, או בסכום קצוב שיוטל עליהם בדרך שנקבעה בצו, או גם באחוזים וגם בסכום קצוב.
(ב) הוראות חוק מסי מכס ובלו (שינוי תעריף), תש״ט–1949, יחולו על צווים לפי סעיף זה כאילו היו צווים לפי סעיף 1 לחוק האמור.
3א. קביעת שירותים טעונים מס ושיעורי מס [תיקון: תשכ״ב, תשל״ו]
(א) שר האוצר רשאי לקבוע, בצו, באישור מוקדם של הכנסת בדרך החלטה, שירותים טעוני מס ואת שיעורי המס המוטלים עליהם, באחוזים ממחיר השירות או בסכום קצוב שיוטל עליהם בדרך שתיקבע בצו, או בשתי הדרכים כאחת.
(ב) שר האוצר רשאי לקבוע בצו, לפי סעיף קטן
(א) , כי יראו מתן זכות בעלות בטובין שאינם מקרקעין אגב מתן שירות טעון מס, שאותו צו חל עליו, כחלק מאותו שירות.
4. חישוב המחיר הסיטוני [תיקון: תשי״ד, תשי״ח, תשכ״ב, תשל״ו, תש״ן]
(א) המחיר הסיטוני של טובין יהיה המחיר המשתלם במכירה בסיטונות בעד אותם טובין או בעד טובין מאותו סוג, לפי הענין, במועד החיוב במס לפי סעיף 5
(א) או
(ב) , לרבות –
(1) כל מס, היטל, אגרה ותשלום חובה אחר המוטלים על המכירה, למעט מס לפי חוק זה ולפי חוק מע״מ;
(2) כל תשלום שעל פי הסכם על הקונה לשלמו, לרבות עמלה, ריבית בשל תשלום לשיעורין או תשלום נדחה, ותשלום בעד אריזה, הובלה, העברה ואחריות.
(ב) על אף האמור בסעיף קטן
(א) , אם לא עברו יותר מ־60 ימים מהמועד שבו הוסכם על מכירת הטובין ועד מועד החיוב במס לפי סעיף 5
(א) או
(ב) , יהיה המחיר הסיטוני של הטובין המחיר כאמור בסעיף קטן
(א) במועד שבו הוסכם על מכירתם; שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי לקבוע תקופה אחרת במקום תקופת 60 הימים האמורה.
(ג) על אף האמור בסעיף קטן
(א)
(2) , רשאי שר האוצר לקבוע בצו לגבי סוגי טובין הנמכרים בתשלומים לשיעורין או בתשלום נדחה, כי ריבית ששולמה, כולה או חלקה, לא תהא כלולה במחיר הסיטוני של הטובין.
פורסמו תקנות מס קניה (טובין), תשי״ג–1953.
4א. המחיר הסיטוני במקרים מיוחדים [תיקון: תש״ן]
(א) הוראות סעיף זה יחולו על אף האמור בסעיף 4.
(ב)
(1) במכירת טובין מסוג שאינו נמכר בישראל בסיטונות יהיה מחירם הסיטוני המחיר המשתלם בעדם ליצרן, ואולם רשאי שר האוצר לקבוע לגבי סוגי טובין כאמור שמחירם הסיטוני יהיה המחיר שניתן להשיג בעדם במכירה בקמעונות בניכוי שיעור שקבע לענין זה, ורשאי הוא לקבוע שיעורי ניכוי שונים לסוגי טובין.
(2) שיעורי הניכוי הנזכרים בפסקה
(1) ייקבעו על פי ההפרש המקובל לגבי אותו סוג טובין, בין מחירם במכירה בסיטונות ובין המחיר שניתן להשיג בעדם במכירה בקמעונות.
(ג)
(1) במכירת טובין לסיטונאי יהיה מחירם הסיטוני המחיר המשתלם בעד הטובין במכירה בסיטונות, ואולם רשאי שר האוצר לקבוע לגבי סוגי טובין כאמור שמחירם הסיטוני יהיה המחיר שמשלם בעדם סיטונאי, בתוספת שיעור שקבע לענין זה, ורשאי הוא לקבוע שיעורי תוספת שונים לסוגי טובין.
(2) שיעורי התוספת הנזכרים בפסקה
(1) ייקבעו על פי ההפרש המקובל לגבי אותו סוג טובין, בין מחירם לסיטונאי לבין מחירם לקמעונאי.
(ד) במכירת טובין בקמעונות יהיה מחירם הסיטוני המחיר המשתלם בעד הטובין במכירה בסיטונות, ואולם רשאי שר האוצר לקבוע לגבי סוגי טובין כאמור שמחירם הסיטוני יהיה המחיר שמשתלם בעדם בקמעונות בניכוי שיעור שקבע שר האוצר, ורשאי הוא לקבוע שיעורי ניכוי שונים לסוגי טובין; הוראות סעיף קטן
(ב)
(2) יחולו אף על שיעורי הניכוי שלפי סעיף קטן זה.
פורסמו תקנות מס קניה (חישוב מחיר שירות ומועד תשלום המס), תשכ״ה–1965.
(ה) במכירת טובין שמחירם מושפע מיחסים מיוחדים בין המוכר לקונה, או שלא הוסכם על מחירם, או שהתמורה בשלהם, כולה או מקצתה, אינה בכסף, יהיה מחירם הסיטוני המחיר כאמור בסעיף 4, ובהעדר מחיר כזה – עלות הטובין בתוספת ריווח כמקובל באותו ענף.
(ו) שר האוצר רשאי לקבוע סוגי טובין, שמחירם הסיטוני יהיה המחיר המשתלם בעדם ליצרן.
פורסם צו מס קניה (טובין ושירותים) (סוגי טובין שהמחיר הסיטוני יהיה המחיר המשתלם בעדם ליצרן), התשס״ח–2007.
4ב. המחיר הסיטוני ביבוא [תיקון: תש״ן, תשנ״ח, תשס״ז]
(א) על אף האמור בסעיפים 4 ו־4א, יהיה המחיר הסיטוני של טובין ביבוא, ערכם כאמור בסעיפים 129 עד 134א, לפי העניין, לפקודת המכס בתוספת המיסים החלים על יבואם ובתוספת שיעור שקבע שר האוצר.
(א1) על אף האמור בסעיף קטן
(א) , שר האוצר רשאי לקבוע כי מחירם הסיטוני של טבק ומוצריו ביבוא יהיה המחיר כאמור בסעיפים 4 או 4א, ואולם רשאי הוא לקבוע מועד לקביעת המחיר השונה מהמועד הקבוע באותם סעיפים; קבע שר האוצר כאמור, יקבע את דרכי הדיווח על המחיר הסיטוני ומועדי הדיווח.
(ב) על אף האמור בסעיף קטן
(א) רשאי שר האוצר לקבוע לגבי סוגי טובין ביבוא שמחירם הסיטוני יהיה המחיר שניתן להשיג בעדם במכירה בקמעונות, בניכוי שיעור שיקבע, ורשאי הוא לקבוע שיעורי ניכוי שונים לסוגי טובין.
(ג) על אף האמור בסעיפים קטנים
(א) ו־
(ב) יהיה המחיר הסיטוני של טובין המיובאים בידי יבואן בהסדר, שהוא מוכר אותם בסיטונות, המחיר כאמור בסעיפים 4 או 4א במועד שבו היה חל החיוב במס לפי הוראות סעיף 5
(א) או
(ב) אילו סעיפים 4 או 4א היו חלים לגבי מכירת הטובין.
(ד) שר האוצר רשאי לקבוע סוגי טובין שמחירם ביבוא בידי יבואן בהסדר יהא ערכם כאמור בסעיפים 129 עד 134א, לפי העניין, לפקודת המכס, בתוספת המסים החלים על יבואם, או שיהא כאמור בסעיף קטן
(ג) .
4ג. דיווח על המחיר הסיטוני ושומת המנהל [תיקון: תש״ן]
(א) עוסק, לרבות יבואן בהסדר, יחשב את המחיר הסיטוני על פי הוראות סעיפים 4 או 4א והתקנות שהותקנו לענין זה, וידווח על כך למנהל בדרך שנקבעה בתקנות; ואולם רשאי המנהל, אם היה לו יסוד להאמין שהמחיר שדווח לו אינו המחיר הסיטוני הנכון של הטובין, לשום, לפי מיטב שפיטתו, את המחיר הסיטוני של אותם טובין לפי הוראות הסעיפים האמורים, ולהודיע על כך לעוסק או ליבואן בהסדר.
(ב) על שומה לפי סעיף קטן
(א) יחולו הוראות סעיפים 5ג, 5ה עד 5ז ו־5ח
(א) .
4ד. תחולת חוק מסי מכס ובלו (שינוי תעריף) [תיקון: תש״ן]
על צו לפי סעיף 4
(ג) וכן על צו הקובע סוגי טובין או שיעורים לפי סעיפים 4א או 4ב, יחולו הוראות חוק מסי מכס ובלו (שינוי תעריף), התש״ט–1949, כאילו היה הצו קביעה לפי סעיף 1 לחוק האמור.
4ה. מיסים [תיקון: תש״ן]
לענין סעיפים 4 עד 4ג, לא יכלול המחיר הסיטוני מס לפי חוק זה ולפי חוק מע״מ.
4ו. מחיר שירות [תיקון: תשכ״ב, תשל״ו, תש״ן]
(א) מחירו של שירות הוא המחיר שהוסכם עליו בין הצדדים לרבות כל מס, היטל, אגרה ותשלום חובה אחר המוטלים על השירות שלא לפי חוק זה או לפי חוק מס ערך מוסף, תשל״ו–1975, לרבות עמלה, ריבית בשל תשלום לשיעורין וכל הוצאה אחרת בביצוע השירות שעל מקבל השירות להחזירה לנותן השירות, ואם ניתן צו על פי סעיף 3א
(ב) – גם מחיר הטובין שניתנו אגב מתן השירות.
(ב) הושפע מחירו של שירות מיחסים מיוחדים בין הצדדים, או שלא הוסכם על מחירו או שהתמורה כולה או מקצתה אינה בכסף – יהיה מחיר השירות המחיר המשתלם בעדו כרגיל ביום החיוב במס, ובהעדר מחיר כזה – עלות השירות בתוספת הריווח המקובל באותו ענף.
5. מועד החיוב במס [תיקון: תשי״ד, תשכ״ב, תשל״א, תשל״ו]
(א) במכר טובין שאין סעיף קטן
(ב) חל עליהם, חל החיוב במס עם מסירתם לקונה, או בהתחלת השימוש בהם לצרכי מסחר או בשעת העמדתם לשימוש כאמור – לפי הענין; נמסרו הטובין חלקים חלקים, חל החיוב על כל חלק שנמסר; לענין זה, ”מסירה“ – כמשמעותה בסעיף 8 לחוק המכר, תשכ״ח–1968.
(ב) במכר מעלית, הסקה מרכזית, ריהוט או טובין אחרים ששר האוצר קבע אותם בצו על פי הגדרת טובין שבסעיף 1, כשהם מותקנים במבנה, חל החיוב במס עם גמר התקנתם או במועד אחר שקבע שר האוצר.
פורסמו תקנות מס קניה (קביעת מועד חיוב במס), התשמ״ד–1984.
(ג) בשירות חל החיוב במס עם נתינתו; ניתן השירות חלקים חלקים, חל החיוב על כל חלק שניתן, ובשירות שנתינתו מתמשכת ושלא ניתן להפריד בין חלקיו – עם גמר נתינתו.
(ד) ביבוא טובין חל החיוב במס בשעת פדייתם מפיקוח רשות המכס.
5א. דו״ח תקופתי [תיקון: תשל״א, תשל״ו]
(א) עוסק או נותן שירות יגיש למנהל דו״ח לכל תקופה שקבע שר האוצר כתקופת דיווח (להלן – דו״ח תקופתי); קביעה כאמור יכול שתיעשה דרך כלל או לסוגים של עוסקים או נותני שירות.
(ב) בדו״ח תקופתי ייכללו כל המכירות והשירותים שמועד החיוב במס עליהם חל בתקופת הדו״ח, סך כל מחירם לצרכי חישוב המס וכל פרט אחר שקבע שר האוצר.
(ג) דו״ח תקופתי יוגש תוך 15 יום לאחר תקופת הדו״ח שבו, אף אם לא היו באותה תקופה מכירות או שירותים המחייבים בתשלום מס.
(ד) המנהל רשאי לדחות את מועדי הגשתם של דו״חות דרך כלל או במיוחד או לסוגים, ובלבד שדחייה לאדם פלוני תיעשה רק מטעמים מיוחדים שיירשמו.
5א1. הגשה באופן מקוון [תיקון: תשע״ו]
שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי לקבוע כי דוחות, מסמכים או טפסים שיש להגיש למנהל, לפי חוק זה, כולם או חלקם, יוגשו באופן מקוון, כאמצעי דיווח יחיד, ורשאי הוא לקבוע כאמור גם לגבי מי שלא חלה עליו חובת הגשה באופן מקוון אך בחר בכך; לעניין הגשה כאמור יחולו הוראות סעיף 67ב לחוק מע״מ, בשינויים המחויבים.
5א2. דיווח בגין חוות דעת [תיקון: תשע״ו־2]
(א) בסעיף זה –
”חוות דעת“ – חוות דעת בכתב, חתומה על ידי נותן חוות הדעת, שניתנה, במישרין או בעקיפין, לאדם ומאפשרת או נועדה לאפשר יתרון מס, ובלבד שהתקיים לגביה אחד מאלה:
(1) שכר הטרחה בגין חוות הדעת, כולו או חלקו, תלוי בסכום יתרון המס שייווצר למקבל חוות הדעת;
(2) היא תכנון מדף;
”יתרון מס“ – לרבות כל אחד מאלה:
(1) הנחה או הקלה מהמס, דחיית אירוע המס, הפחתה של סכום המס, או הימנעות ממס;
(2) החזר של מס;
(3) דחייה של מועד תשלום המס;
”שכר טרחה“ – סכום של 100,000 שקלים חדשים לפחות, שהוסכם בין הצדדים כי ישולם בעד חוות הדעת בגין חיסכון המס המרבי הכולל שייווצר למקבל חוות הדעת;
”תכנון מדף“ – אחד מאלה:
(1) חוות דעת הכוללת בעיקרה תוכן אחיד באותו נושא, שניתנה במישרין או בעקיפין, על ידי נותן חוות הדעת, לשלושה חייבים במס לפחות, בתוך תקופה של שנתיים, בכפוף להוראות סעיף קטן
(ו) , שאינם קרובים, והיא אינה תלויה בעיקרה בנסיבותיו המיוחדות של כל חייב במס; לעניין זה, ”קרוב“ – כהגדרתו בפסקאות
(1) או
(2) בסעיף 88 לפקודת מס הכנסה;
(2) חוות דעת שנותן חוות הדעת הוא שהציע אותה למקבל מיוזמתו, והמקבל חויב בחובת סוגיות לגבי תוכנה, כולו או חלקו.
(ב)
(1) מי שקיבל חוות דעת ידווח על כך בטופס שיקבע המנהל, בתוך 60 ימים מתום שנת המס שבה התקבל יתרון המס בגין חוות הדעת, ובלבד שלא תידרש מסירתה של חוות הדעת לרשות המסים; בדיווח כאמור יפורטו כל אלה בלבד:
(א) עצם קבלת ייעוץ המס החייב בדיווח;
(ב) הפעולה, הנכס או הטובין נושא ייעוץ המס החייב בדיווח;
(ג) סוג סוגיית המיסוי המושפעת מייעוץ המס החייב בדיווח, כפי שקבע המנהל.
(2) קיבל אדם חוות דעת לאחר תום שנת המס, ידווח עליה בטופס כאמור בפסקה
(1) , בתוך 60 ימים מיום שקיבל אותה.
(ג) דיווח כאמור בסעיף קטן
(ב) יוגש באופן מקוון ויחולו עליו הוראות סעיף 5א1.
(ד) על אף האמור בסעיף קטן
(ב) , לא יהיה אדם חב בדיווח –
(1) בשל תכנון מדף כאמור בפסקה
(1) בלבד להגדרה ”תכנון מדף“ שלא ניתנה לגביו הודעה לפי סעיף קטן
(ה) ;
(2) בשל חוות דעת שניתנה לו לגבי סוגיות שנדונו בהליך שומה, השגה או ערעור, ובלבד שחוות הדעת ניתנה בתקופה שבה מתקיימים הליכי השומה, ההשגה או הערעור, ולגבי אותה תקופת דיווח בלבד.
(ה) מי שנתן חוות דעת שהיא תכנון מדף לפי פסקה
(1) להגדרה ”תכנון מדף“, יודיע על כך למי שקיבל אותה, ובלבד שהוא האדם השלישי ואילך שלו ניתנה חוות הדעת.
(ו) הוראות סעיף זה לא יחולו על מוסד ציבורי כמשמעותו בסעיף 9
(2) לפקודת מס הכנסה, על חבר בני אדם כאמור בפסקה
(2) להגדרה ”מלכ״ר“ בחוק מע״מ, ועל עוסק שמחזור עסקאותיו אינו עולה על 3 מיליון שקלים חדשים.
5א3. נקיטת עמדה חייבת בדיווח [תיקון: תשע״ו־2]
(א) בסעיף זה –
”יתרון מס“ – כהגדרתו בסעיף 5א2;
”עמדה חייבת בדיווח“ – עמדה שמתקיימים בה כל אלה:
(1) היא עומדת בניגוד לעמדה שפרסמה רשות המסים עד תום שנת המס החולפת;
(2) יתרון המס הנובע ממנה עולה על 2 מיליון שקלים חדשים בשנה או על 5 מיליון שקלים חדשים במהלך ארבע שנים לכל היותר.
(ב)
(1) עמדת רשות המסים כאמור בפסקה
(1) להגדרה ”עמדה חייבת בדיווח“ תפורסם במקום נפרד באתר האינטרנט של רשות המסים, לאחר שניתנה ללשכת עורכי הדין, ללשכת רואי חשבון בישראל וללשכה כהגדרתה בחוק הסדרת העיסוק בייצוג על ידי יועצי מס, התשס״ה–2005, הזדמנות סבירה לטעון את טענותיהם לגביה טרם פרסומה.
(2) עמדת רשות המסים תנוסח בלשון ברורה ומובנת.
(3)
(א) מספר העמדות שתפרסם רשות המסים לא יעלה על 25 בשנה; ביקשה רשות המסים לפרסם עמדות נוספות באותה שנה, יגיש שר האוצר לאישור ועדת הכספים של הכנסת את מספר העמדות הנוסף המבוקש כאמור.
(ב) על אף האמור בפסקת משנה
(א) , בשנים 2016 ו־2017 רשות המסים תהיה רשאית לפרסם 50 עמדות בכל שנה.
(ג) אדם הנוקט עמדה חייבת בדיווח, ידווח על כך בטופס שיקבע המנהל, בתוך 60 ימים מתום שנת המס שבה נקט עמדה חייבת בדיווח כאמור; על דיווח לפי סעיף זה יחולו הוראות סעיף 5א2
(ג) .
(ד) הוראות סעיף זה לא יחולו על מוסד ציבורי כמשמעותו בסעיף 9
(2) לפקודת מס הכנסה, על חבר בני אדם כאמור בפסקה
(2) להגדרה ”מלכ״ר“ בחוק מע״מ, ועל עוסק שמחזור עסקאותיו אינו עולה על 3 מיליון שקלים חדשים.
5ב. קביעת מס [תיקון: תשל״א, תשל״ו]
(א) לא הגיש עוסק או נותן שירות דו״ח תקופתי, ייקבע המס שעליו לשלם בהתחשב בהיקף עסקיו, ובאין נתונים – לפי המשוער (להלן – קביעת מס).
(ב) על קביעת מס אין להשיג או לערער, והיא תתבטל מאליה אם יוגש הדו״ח התקופתי; אולם לגבי מי שטוען כי אינו בגדר החייבים במס, יראו את הקביעה, לענין השגה וערעור, כשומה.
5ג. שומה לפי מיטב השפיטה [תיקון: תשל״א, תשל״ו]
(א) הגיש עוסק או נותן שירות דו״ח תקופתי, ולדעת המנהל הדו״ח איננו מלא או איננו נכון, רשאי המנהל לשום לפי מיטב שפיטתו את המס המגיע.
(ב) השומה תהיה בתוך חמש שנים לאחר הגשת הדו״ח, ואם הורשע החייב במס, או כופרה עבירתו, בשל מסירת ידיעות כוזבות בדו״ח האמור או בשל מעשה אחר שיש בו כוונה להתחמק מתשלום מס המגיע לתקופת הדו״ח האמור – תוך עשר שנים לאחר הגשת הדו״ח.
(ג) הודעת השומה תפרט את נימוקי השומה.
5ד. קביעה ושומה למספר תקופות [תיקון: תשל״ו]
קביעת מס או שומה ניתן לעשות גם לכמה תקופות דו״ח, אף אם אינן רצופות.
5ה. תיקון שומה וקביעת מס [תיקון: תשל״ו]
(א) נוכח המנהל שקביעת מס או שומה אינן נכונות, רשאי הוא, ביזמתו או לבקשת הנישום, לתקנן תוך חמש שנים מיום שנעשו.
(ב) לא תתוקן קביעה או שומה כאמור בסעיף קטן
(א) אם חלפו שבע שנים מהגשת הדו״ח, אלא אם הורשע החייב במס או עבירתו כופרה בשל מעשה שיש בו כוונה להתחמק מתשלום המס המגיע לתקופת הדו״ח האמור.
(ג) דין קביעה מתוקנת כדין קביעת מס, ודין תיקון שומה, לענין השגה וערעור, כדין שומה.
5ו. המצאת הודעה [תיקון: תשל״ו]
הודעה על קביעת מס, על שומה או על תיקונן תומצא לחייב במס, ביד או בדואר רשום.
5ז. שמירת אחריות [תיקון: תשל״ו]
קביעת המס או השומה אינן גורעות מחובותיו של החייב במס או מאחריותו הפלילית.
5ח. השגה וערעור [תיקון: תשל״ו]
(א) החולק על שומה רשאי להשיג עליה לפני המנהל, ולערער על החלטת המנהל בהשגה, ולענין זה יחולו סעיפים 82 עד 85 ו־91 לחוק מס ערך מוסף, תשל״ו–1975, כאילו היו שומה או החלטה על פי החוק האמור.
(ב) חולק אדם על החיוב במס ביבוא הטובין, יחולו הוראות סעיף 154
(א) ו־
(ב) לפקודת המכס, בשינויים המחוייבים.
פורסמו תקנות מס ערך מוסף ומס קניה (סדרי הדין בערעור), תשל״ו–1976.
6. עוסקים רשומים [תיקון: תשל״ו]
(א) המנהל רשאי לרשום עוסק לפי בקשתו כעוסק רשום לגבי תשלום המס. הרישום יכול להיות כללי או לסוגי טובין מסויימים או לתקופה מסויימת ובכל תנאי הנראה למנהל, הכל בכפוף לתקנות לפי סעיף קטן
(ב) .
(ב) שר האוצר יקבע, בתקנות, את הכללים לרישום עוסקים רשומים ולביטול רישום זה, את החובות החלות עליהם לענין חוק זה, וכן את הסידורים המיוחדים בדבר מועדי תשלום המס והאגרות שעליהם לשלם וכן הבטחונות והערבויות שעליהם ליתן.
פורסמו תקנות מס קניה (טובין), תשי״ג–1953.
6א. אישור יבואן בהסדר [תיקון: תש״ן]
(א) לפי בקשת יבואן שהוכיח להנחת דעת המנהל שנתקיימו בו התנאים הבאים, יאשר המנהל כי הוא יבואן בהסדר; ואלה התנאים:
(1) הוא עוסק כמשמעותו בחוק מע״מ, מגיש במועד דו״חות מלאים ונכונים ומנהל רישומים, מסמכים ופנקסים, הכל לפי הוראות חוק זה ולפי חוק מע״מ;
(2) בשנת המס שקדמה לשנה שבה הגיש את הבקשה לאישורו כיבואן בהסדר, ייבא טובין שערכם פו״ב הוא לפחות 500,000 דולר של ארצות הברית או סכום אחר שקבע שר האוצר; המנהל רשאי לקבוע כללים לחישוב מחיר הטובין הנקוב במטבע חוץ;
פורסמו תקנות מס קניה (ערך טובין שיבא יבואן בהסדר), התשנ״א–1990, בהן נקבע כי ערכם של טובין פו״ב לענין אישורו של יבואן כיבואן בהסדר לפי סעיף זה יהיה לפחות 50,000 דולר של ארצות הברית.
(3) בחמש השנים שקדמו למועד שבו הגיש את הבקשה לאישורו כיבואן בהסדר, לא הורשע בעבירת מס ולא הוטל עליו כופר כסף או קנס מינהלי על עבירה כאמור; לענין זה, ”עבירת מס“ – עבירה לפי החיקוקים החלים על מס עקיף כהגדרתו בחוק מיסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר), התשכ״ח–1968, עבירה לפי חוק מע״מ או עבירה לפי פקודת מס הכנסה; ואולם רשאי המנהל, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לא לראות בעבירה שהוטל עליה קנס מינהלי, עבירת מס.
(ב) שר האוצר רשאי, באישור ועדת הכספים של הכנסת, לקבוע תנאים נוספים לאישור יבואן בהסדר.
6ב. ביטול אישור של יבואן בהסדר [תיקון: תש״ן]
(א) המנהל יבטל את האישור של יבואן בהסדר אם נתקיים אחד מאלה:
(1) הוא הורשע בעבירת מס כמשמעותה בסעיף 6א
(א)
(3) או הוטל עליו כופר כסף או קנס מינהלי על עבירה כאמור;
(2) נקבע בהחלטה סופית ששומה שהוצאה לו לפי סעיף 4ג הוצאה כדין; לענין זה, ”החלטה סופית“ – שומה שלא הוגשו עליה השגה או ערעור או שהשגה או ערעור שהוגשו עליה נדחו.
(ב) ביטול אישור לפי סעיף קטן
(א) יהיה לחמש שנים מיום ההרשעה או הטלת כופר הכסף או הקנס המינהלי או ההחלטה הסופית, לפי הענין.
(ג) יבואן שקיבל אישור כיבואן בהסדר רשאי לבקש ביטול האישור ובלבד שחלפה לפחות שנה מהיום שבו קיבל את האישור.
(ד) יבואן שאישורו בוטל כאמור בסעיף קטן
(ג) לא יהא זכאי לקבל אישור להיות יבואן בהסדר אלא לאחר שחלפה לפחות שנה מיום שבוטל האישור הקודם.
6ג. דין יבואן בהסדר שהוא תאגיד [תיקון: תש״ן]
תאגיד שקיבל אישור כיבואן בהסדר ואישורו בוטל לפי סעיף 6ב
(א) , לא יאשר המנהל בקשת אישור יבואן בהסדר שהגיש תאגיד אחר שבו חברים אותם חברי התאגיד שאישורו בוטל או חלק מאותם חברים, אם הבקשה הוגשה תוך חמש שנים מיום