1.
דבר מלך זה ייקרא ”דבר המלך במועצה על ארץ־ישראל (המקומות הקדושים), 1924“.
2.
למרות כל הוראה בדבר המלך במועצה על ארץ־ישראל, 1922, או בכל פקודה אחרת או בכל חוק אחר בישראל, האומרת את ההיפך, לא יבורר ולא יוחלט על ידי שום בית משפט בישראל כל משפט או ענין הקשורים במקומות הקדושים או בבנינים הדתיים או במקומות הדתיים בארץ ישראל או בזכויות או בתביעות הנוגעות לעדות הדתיות השונות בארץ ישראל:
בתנאי ששום דבר האמור בזה לא יפגע ולא יצמצם בשיפוט שהוקנה לבתי הדין הדתיים עפ״י דבר המלך במועצה הנ״ל ובהתאם לו.
3. [תיקון: תש״ח, י״פ תשי״ב, י״פ תשס״ד]
נתעוררה שאלה אם איזה משפט או ענין נופלים בגדר הסעיף הקודם, הרי עד שתוקם ועדה שינתן לה השיפוט על ענינים המפורטים בסעיף הקודם, תובא השאלה לפני ראש הממשלה, והוא יחליט בשאלה לאחר שיחקור כהלכה בענין [במקור: בהתאם להוראות שיקבל מאחד ממזכירי הממלכה הראשיים של הוד מלכותו].
החלטת ראש הממשלה תהא החלטת גמר ומחייבת את כל הצדדים.
4. [תיקון: תש״ח]
סעיף זה בוטל מכללא מכוח סעיף 12 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח–1948.
קולין סמית.
אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.